ירושלים, 18 במרץ 2026 (TPS-IL) – ארכיאולוגים העובדים בצפון ישראל חשפו את הקישוטים העתיקים ביותר הידועים מאסיה הדרום-מערבית, גילוי המרמז שאנשים עיצבו חרס למטרות סמליות וחברתיות אלפי שנים לפני המצאת הקדרות או עליית החקלאות.
הממצא כולל 142 חרוזים ותליונים המתוארכים לכ-15,000 שנה לפני זמננו, לתקופה הנאטופית, אז החלו קהילות בלבנט לחיות בהתיישבויות קבע תוך שהן עדיין נשענות על ציד וליקוט. המחקר, בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ופורסם השבוע בכתב העת המדעי Science Advances, מצביע על כך שחרס כבר שימש להבעת זהות ושייכות חברתית הרבה לפני שהחל לשמש לכלי בישול או כדי אחסון.
"זו הפעם הראשונה שנמצאה קולקציה שלמה של קישוטים, גדולה מספיק כדי שניתן יהיה להבין אותה", אמר ד"ר לורן דווין מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ל-The Press Service of Israel.
"לפני ממצא זה, סברו כי השימוש בחרס לקישוט החל לפני כ-11,500 שנה, רק עם אורח החיים החקלאי. אך כאן אנו רואים שזה החל הרבה קודם לכן, לפני כ-15,000 שנה, כאשר חקלאות כלל לא הייתה קיימת והאנשים הנאטופים עדיין היו ציידים-לקטים".
הקישוטים התגלו בארבעה אתרים נאטופיים במה שהיא כיום צפון ישראל: אל-וואד, נחל אורן, חיננית ועיינות מלאחה. העצמים הקטנים עוצבו בקפידה מחרס לא אפוי לצורות גליליות, דיסקיות ואליפטיות. רבים מהם כוסו באוקר אדום בטכניקת צביעה שבה שכבה דקה של חרס נוזלי מרוחה על פני השטח.
דווין סיפר ל-TPS-IL שזהו הדוגמה המוקדמת ביותר הידועה לטכניקה זו בכל מקום בעולם.
עד כה, ארכיאולוגים זיהו רק חמישה חרוזי חרס מתקופה זו ברחבי העולם. האוסף שהתגלה לאחרונה מראה כי השימוש בחרס לקישוט לא היה ניסוי נדיר אלא מסורת נרחבת ומתמשכת בקרב קהילות נאטופיות, הוסיף דווין.
הוא ציין כי ניתוח הצורות חשף תשע עשרה סוגי חרוזים שונים. רבים מהם נראים כמשקפים צורות שנמצאו בעולם הצומח, כולל שעורה בר, חיטה, עדשים ואפונה. צמחים אלו היו מרכזיים בתזונה הנאטופית ולימים הפכו לגידולים מרכזיים במהלך פיתוח החקלאות.
עקבות של סיבי צמחים שנשתמרו על מספר חרוזים מראים כיצד הקישוטים הושחלו ונלבשו, ומספקים עדות נדירה לחומרים אורגניים שבדרך כלל נעלמים מהרשומה הארכיאולוגית.
אולי העדות המרשימה ביותר, אמר דווין, הגיעה מפני השטח של העצמים עצמם. חוקרים זיהו חמישים טביעות אצבעות שנשתמרו על החרס, מה שאפשר להם לקבוע שהקישוטים נוצרו על ידי אנשים בגילאים שונים.
חלק מהטביעות היו של ילדים, מה שמרמז שיצירת קישוטים לא הוגבלה לאמנים מיומנים אלא הייתה פעילות משותפת בתוך הקהילה.
"זו הפעם הראשונה בכל העולם שאנו יכולים לזהות את יוצרי הקישוטים הפליאוליתיים", אמר דווין. "זו הייתה עבודה של ילדים ומבוגרים יחד, אולי כסוג של טקס חניכה לפרקטיקות קישוטיות".
נושאים קשורים
