שנתיים עברו מאז מתקפת השבעה באוקטובר – הטבח הנורא של אחינו ואחיותינו, תושבי הנגב המערבי ומבליייני פסטיבל נובה.
שילמנו מחיר כואב מאין כמוהו. תינוקות, ילדים, מבוגרים וקשישים נרצחו באכזריות על ידי מחבלי חמאס. מאתיים וחמישים ואחד גברים ונשים נלקחו כבני ערובה למנהרות הטרור של רצועת עזה.
אשתי ואני מורידים את ראשינו לזכר המתים והחללים שלנו, שדמותם חקוקה לנצח בליבנו. אנו מחבקים באהבה את המשפחות השכולות, מאחלים החלמה מלאה לפצועים בגוף ובנפש, וכמובן, ממשיכים לעשות הכל למען השבת כל הבני הערובה – החיים והמתים כאחד.
אויבינו צמאי הדם פגעו בנו קשות, אך לא שברנו. בתוך זמן קצר, גילו את הכוח העצום של עם ישראל.
מלחמת הגאולה שבע החזיתות היא מלחמה מכרעת למען מולדתנו – מלחמה על עצם קיומנו ועתידנו.
לצד הכאב העצום, אנו חשים גאווה גדולה ביכולת החוסן הניסית של מדינתנו.
חיילינו ומפקדינו נלחמים באויבינו בכל חזית, קרוב ורחוק. כל מי שמרים עלינו יד סופג מכות הרסניות וחסרות תקדים.
יחד, ריסקנו את הציר האיראני. יחד, שינינו את פני המזרח התיכון. יחד, נבטיח את נצחיות ישראל.
אזרחי ישראל,
אנו נמצאים בזמן של החלטות גורליות. נמשיך לפעול להשגת כל מטרות המלחמה: השבת כל הבני ערובה, השמדת שלטון חמאס, והבטחה שרצועת עזה לא תהווה עוד איום על ישראל.
יחד נעמוד – ויחד, ברשות ה', ננצח.