שבר חרס זעיר ונדיר ביותר, הנושא כתובת יתדות בשפה האכדית מלפני כ-2,700 שנה, התגלה בחפירה ארכיאולוגית ליד הכותל המערבי של הר הבית, מצפון לעיר דוד. זהו ממצא יוצא דופן והראשון מסוגו – הכתובת האשורית היחידה מתקופת בית ראשון (מאות 8-7 לפנה"ס) שנמצאה אי פעם בעיר.
הכתובת תוצג לציבור לראשונה ביום חמישי, 23 באוקטובר, בכנס "חידושים בירושלים וסביבותיה" של רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב, בקמפוס הלאומי ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין לארכיאולוגיה של ארץ ישראל.
הממצא הנדיר נחשף כחלק מחפירת ארכיאולוגית של רשות העתיקות, בשיתוף עם עמותת אל-עד (העיר דוד) ובניהולה של ד"ר אילה צילברשטיין מרשות העתיקות. החפירה מתקיימת בפארק הארכיאולוגי ע"ש דוידסון בירושלים, המנוהל על ידי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. הכתובת הנדירה פוענחה בשיתוף עם ד"ר פיליפ ווקוסאבלייביץ' וד"ר ענת כהן-ויינברגר מרשות העתיקות, יחד עם ד"ר פיטר זילברג מאוניברסיטת בר-אילן.
השבר הזעיר, בגודל של כ-2.5 ס"מ, התגלה בזכות תהליך הסינון הרטוב שבוצע ב"חוויה הארכיאולוגית" בפארק הלאומי עמק צורים – פרויקט משותף של רשות הטבע והגנים ועמותת אל-עד. גילוי הממצא הייחודי בעל חשיבות היסטורית כה רבה בחפירה ארכיאולוגית מדעית מסודרת – כלומר, המבטיחה את אותנטיותו ללא כל אפשרות לזיוף, כפי שתמיד קיימת לממצאים העולים בשוק העתיקות – לוּוה בהתרגשות רבה.
מוריה כהן, העובדת ב"חוויה הארכיאולוגית" בעמק צורים, תיארה את רגעי הגילוי. "סיננתי את העפר ופתאום שמתי לב לשבר עם קישוט מוזר. כשבחנתי אותו מקרוב, נראה לי שזו כתב יתדות, אבל זה נראה בלתי סביר לחלוטין. למרות שממצאים מרתקים רבים התגלו כאן לאורך השנים, מעולם, מעולם לא מצאנו דבר כזה. בחנתי אותו שוב. לאחר שקבעתי באופן נחרץ שזו לא קישוט, אלא באמת כתב יתדות, צרחתי מהתרגשות. כולם מיהרו להתאסף סביבי וטלפנתי לאילה, מנהלת החפירה, שהתרגשה מאוד. באופן אישי, המחשבה שלאחר 2,700 שנה, אני האדם הראשון שנוגע בפועל בחרס הזה בידיים שלי, היא מחשבה מרגשת מאוד. זהו ממצא של פעם בחיים."
הפריט הייחודי התגלה בעפר שנסחף לשולי תעלת הניקוז המרכזית של העיר, המתוארכת לתקופת בית שני לפני כ-2,000 שנה. ככל הנראה, הצטברות זו השתייכה לקריסת מבנה קדום יותר מתקופת בית ראשון, שהתגלה באזור שבו תעלת הניקוז המאוחרת לא נשתמרה, ובכך אפשרה גישה לשכבה הקדומה יותר.
האתר, הממוקם במדרון המזרחי של גבעת מערב ירושלים, הוא בין המקומות הקרובים ביותר ממערב למתחם המקדש שבהם נמצאו שרידים מתקופת בית ראשון בהקשרם המקורי, עובדה המעניקה לממצא חשיבות רבה להבנת ההתפתחות העירונית והפוליטית של התקופה.
לדברי ד"ר אילה צילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לממלכת יהודה. הממצא מחזק את הבנתנו את עומק הנוכחות האשורית בירושלים, והיקף השפעתה ומעורבותה בניהול ענייני ממלכת יהודה. בנוסף, הוא מרחיב את הידע על מעמדו של השכונה החדשה שפותחה באותה עת במדרונות הגבעה ממערב להר הבית. נראה שאזור זה שימש כמוקד לפעילותם של שרים ובכירים."
ד"ר פיטר זילברג וד"ר פיליפ ווקוסאבלייביץ' סבורים כי שבר הכתובת היה חלק מחותם מלכותי חתום – הטבעת חותם שנועדה לאטום מכתב או משלוח רשמי מטעם החצר המלכותית האשורית. "בולות או חותמות מסוג זה נשאו הטבעה שלעיתים לוותה בכתובת קצרה בכתב יתדות אשורי המציינת את תוכן המשלוח או את יעדו. אלו נבדלים בגודלם ובצורתם מהטבעות יהודאיות מקומיות," מסבירים האשורולוגים.
ניתוח שבר הכתובת ותוכנו מחזק את ההשערה כי המסמך החתום עוסק בעיכוב בתשלום מס, או התחייבות אחרת. הכתובת מציינת תאריך יעד – הראשון בחודש אב, בלוח שנה משותף למסופוטמיה ויהודה. יתר על כן, היא מזכירה במפורש קצין מרכבות, "האוחז ברסן", במונחים אשוריים. תואר זה מצביע על אישיות בכירה, האחראית על העברת הודעות רשמיות מטעם הבית המלכותי. דמות כזו מוכרת אכן מארכיוני המנהל האשורי.
אף ששבר הכתובת אינו מזכיר במפורש את שם מלך יהודה שאליו נועד המשלוח, ההקשר הכרונולוגי והטקסט החלקי מאפשרים לנו להניח כי נשלח לחצר המלך חזקיהו, מנשה, או תחילת מלכותו של יאשיהו, תקופה בה יהודה הייתה ממלכת חסות של אשור. פריטים מסוג זה שימשו כאמצעי תקשורת בין שליחי הממשל האשורי לשליטי יהודה, והעבירו הוראות רשמיות ודרישות מס.
"בעוד שאיננו יכולים לקבוע את הרקע לדרישה זו, בין אם נבעה מעיכוב טכני גרידא או נתפסה כצעד מכוון בעל משמעות פוליטית, עצם קיומו של פנייה רשמית כזו מעיד לכאורה על נקודת חיכוך מסוימת בין יהודה לממשל האימפריאלי," אומרים החוקרים. אחד מכיווני המחקר הנבחנים הוא כי הטבעת החותם המלכותי נשלחה ליהודה בתקופת סנחריב, מלך אשור. השערה זו מציינת את מאפייני הכתובת, ותיארוכה לתקופת מלכותו של מלך זה או אחד מיורשיו, אולי מהדהדת סיפור של מרד מס, כפי שתואר במקרא במלכים ב' (יח:ז), "וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ."
ניתוח פטרוגרפי של הבולה הצביע על כך שהיא לא יוצרה בירושלים, אלא נשלחה לכאן מרחוק, ככל הנראה מאחד ממרכזי המנהל של אשור כגון נינוה, אשור, או נמרוד/כלח.
לדברי ד"ר ענת כהן-ויינברגר מרשות העתיקות, "ניתוח פטרוגרפי של הרכב השבר גילה כי החומר ממנו הוא עשוי שונה לחלוטין מחומרי הגלם המקומיים ששימשו בדרך כלל לייצור חרס, בולות ומסמכי חרס בירושלים ובדרום הלבנט. יתר על כן, הרכב המינרלים של הבולה תואם באופן כללי את הגיאולוגיה של אזור אגן החידקל, שם שכנו ערי המרכז של הממלכה האשורית, כגון נינוה, אשור, או נמרוד/כלח. ניתוח כימי של הרכב הבולה מתבצע כעת בשיתוף עם ד"ר יהודית הרלבן מהמכון הגיאולוגי לישראל, על מנת לקבוע במדויק את מקורו."
האשורולוגים מוסיפים, "זהו שבר קטן בעל חשיבות רבה. הממצא פותח חלון להבנת הקשרים הפוליטיים והמנהליים בין יהודה לאשור. זוהי העדות הראשונה מסוגה לתקשורת הרשמית, ואולי אף המתוחה, שהתקיימה בין ירושלים למעצמה החזקה ביותר בעולם בתקופה הנדונה.