מאת פסח בנסון ועזרא כהן • 12 בנובמבר 2025
ירושלים, 12 בנובמבר 2025 (TPS-IL) — כאשר הדוגמנית הקנדית-סלובקית, מיריאם מטובה, החלה לפרסם פוסטים התומכים בישראל לאחר מתקפות חמאס ב-7 באוקטובר, היא איבדה עוקבים רבים באינסטגרם ואחת מסוכנויות ה-P.R. שלה נטשה אותה, תוך שהיא מזהירה שהיא "פוליטית מדי".
"אמרו לי למחוק את ההאשטאגים ולהישאר ניטרלית," סיפרה בת ה-33 ל"שירות העיתונות של ישראל" בירושלים במהלך ביקורה הראשון בישראל. "אבל סבתא שלי אמרה לי שבמהלך השואה, כולם שתקו. הבטחתי לעצמי שלעולם לא אשתוק."
"פרופיל האינסטגרם שלי השתנה. הוספתי את ההאשטאג 'bring them home' ופרסמתי יותר על יהדות ועל מה שקורה. רציתי ליידע את העולם על זכותה של ישראל להגן על עצמה. סיכנתי את הקריירה שלי, וזה השתלם – מצאתי סוכנות שחולקת את הערכים שלי."
מחויבותה הביאה אותה לדרום ישראל החודש עם העמותה "ידידי ישראל", שם ביקרה באתר הטבח בפסטיבל המוזיקה נובה. מיריאם בילתה שם שלוש שעות, בוכה בזמן שצעדה בין מכוניות שרופות ותמונות זיכרון. אך מה שהרשים אותה ביותר לא היה ההרס – אלא החיילים שהודו לה על בואה.
"הם הודו לי על שתי דקות מזמני בזמן שהם מסכנים את חייהם מדי יום. הם הגיבורים; אני רק קול שקורא למענם. הם חזרו מהמלחמה ועדיין היו שמחים, מעודדים אותי. זה הראה לי כמה העם היהודי חזק היום," אמרה מיריאם.
בנובה ובקיבוצים סמוכים, היא חשה הדים מהיסטוריה המשפחתית שלה. סבתה וסבתא רבתה שלה שרדו את השואה; השאר לא.
"כשראיתי מה קרה כאן, שמעתי שוב את סיפורה של סבתי – במאה ה-21," אמרה בשקט. "זה כל כך כואב. אלו היו צעירים שרקדו, אנשים שישנו בבתיהם. הם לא פגעו באיש. ובכל זאת הם נטבחו."
הדוגמנית הסלובקית-קנדית מיריאם מטובה מבקרת בירושלים ב-11 בנובמבר 2025. צילום: יואב דודקביץ'/TPS-IL
לפני ה-7 באוקטובר, מיריאם בנתה קריירת דוגמנות מצליחה, טיילה בעולם וזכתה להכרה, כולל מיס סלובקיה ומיס יוניברס ביקיני 2013. כעת, כשהיא מתגוררת בטורונטו, היא אומרת שהאנטישמיות עקבה אחריה לקנדה.
"יש הפגנות נגד ישראל ברחוב שלי כל יום שישי," אמרה. "אני לובשת את מגן דוד שלי ואת חולצת הטי-שירט של פסטיבל נובה בגאווה. אני לא מפחדת. זה מה שהם רוצים – להפחיד אותנו. אם נראה פחד, הם ינצחו."
ימים ספורים לפני נסיעתה, גבר צעק עליה "יהודים מלוכלכים" בבר בטורונטו. "אם הייתי מראה פחד, הוא היה מרגיש חזק. אז צחקתי. אי אפשר לתת לשנאה לשלוט בך."
בריאות הנפש: 'זה לא פוליטי'
ביקורה הראשון של מיריאם בארץ הקודש הוא עם "ידידי ישראל", עמותה שסיפקה למעלה מ-55 מיליון דולר בסיוע לצוותי אבטחה אזרחיים ותמיכה בישראלים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
הפעילות שלה מתמקדת בסיוע לחיילים להתמודד עם PTSD, במיוחד צעירים החוזרים מהלחימה. "עבורי, עבודת ה-PTSD היא החלק המשמעותי ביותר. זה לא פוליטי – זה ריפוי. החיילים האלה בני 18, 19, 20. הם ראו דברים שאף אחד לא צריך לראות. אי אפשר להשאיר אותם להתמודד עם זה לבד."
בשנתיים של מלחמה, למעלה מ-3,700 חיילים אובחנו עם PTSD, בעוד 9,000 נוספים הגישו בקשה להכרה. כל תוכנית טיפול מלאה עולה כ-1,200 דולר ומקצרת באופן דרמטי את ההמתנה לטיפול – מחודשים לימים.
"אם אדם אחד נרפא, כל משפחתו נרפאת. זה אפקט דומינו," אמרה. "ידידי ישראל" סיפקו למעלה מ-40,000 שעות טיפול דרך תוכנית הטלתרפיה "מוח בריא", חוות מתניה, וריטריטים לבריאות הנפש. חוות מתניה, מרכז טיפולי בצפון ישראל, טיפלה ביותר מ-5,500 ניצולים מאז מאי 2024. באוקטובר 2025, היא קיבלה אישור ממשרד הביטחון לטפל בחיילים.
"אלו בני 18 עד 21 שחוו טראומה בלתי נתפסת. אפילו אדם אחד שמקבל עזרה מועיל לכל המשפחה," אמרה מיריאם. היא מדגישה שעבודתה ניטרלית ולא פוליטית. "אני תומכת בבריאות ובבריאות הנפש. כולם זכאים לגישה, ו'ידידי ישראל' מגיעים לעזרה לחיילים תוך ימים ולא חודשים – זה משנה חיים."
הדוגמנית הסלובקית-קנדית מיריאם מטובה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים ב-11 בנובמבר 2025. צילום: יואב דודקביץ'/TPS-IL
מיריאם רואה את פעילותה כשליחות מוסרית ומשימה אישית כאחד. לאחר שחוותה בידוד ובריונות כילדה יהודייה, היא מזדהה עם המאבק של החיילים להשתלב מחדש. "אני מבינה, במידה פחותה, איך זה מרגיש להיות שונה או פגיע. אני יכולה לעזור להם להרגיש נראים ונתמכים."
לצד הדוגמנות, מיריאם השקיעה בלימודים אקדמיים מחמירים, וסיימה דוקטורט במדעי המדינה. בגיל 14, הוצע לה חוזה דוגמנות לשבע שנים, אך אמה התעקשה שתסיים קודם את לימודיה. היא יכלה לטייל בעולם רק לאחר גיל 17 – ורק אם ציוניה נשארו גבוהים.
מיריאם מייחסת לאביה – כימאי ורוקח – את ההשראה להתמקדותה האקדמית. "עבור משפחות יהודיות, חינוך הוא הכל. אנשים תוהים למה יהודים כל כך מצליחים – זה בגלל שההורים שלנו מלמדים אותנו את ערך הלמידה."
כשהיא נזכרת במגבלות שהציבו הוריה, היא אמרה: "בהתחלה לא הייתי מרוצה, אבל עכשיו אני אסירת תודה. החינוך נתן לי משמעת, מטרה, ואת היכולת להשתמש בקולי באחריות."
קריירת הדוגמנות שלה, שהייתה בודדה במשך זמן רב, נושאת כעת משמעות עמוקה יותר. "אנשים שמים לב אליך בגלל איך שאת נראית," אמרה, "ולבסוף אני יכולה להשתמש בזה כדי לעשות משהו טוב." היא ביצעה בחירות מכוונות – עבדה עם צלמים יהודים, מעצבים ישראלים כמו רוני קובו, ותמכה בכישרונות מקומיים תוך שמירה על תרבות יהודית גלויה.
"דוגמנות הייתה פעם רק עניין של כסף ושערים במגזינים," אמרה. "עכשיו יש לזה משמעות. אני יכולה לדבר על מה שחשוב – על ישראל, על העם שלנו, על האמת.
