ירושלים, 18 בפברואר 2026 (TPS-IL) – ילדים שאובחנו עם דום נשימה חסימתי בשינה נמצאים בסיכון גבוה משמעותית להידבק בשפעת וב-COVID-19, גם שנים לאחר הטיפול, כך עולה ממחקר בינלאומי גדול שעקב אחר מטופלים ילדים במשך חמש שנים, הודיעו מדענים ישראלים ואמריקאים ביום רביעי. החוקרים מציינים כי הממצאים מדגישים את הצורך לטפל בדום נשימה בשינה כסימן אזהרה לפגיעות מוגברת לווירוסים בדרכי הנשימה ולתעדף טיפול מונע.
דום נשימה בשינה הוא הפרעת שינה שבה הנשימה נפסקת באופן חוזר ונשנה או הופכת שטחית מאוד במהלך השינה, מה שמשבש את רמות החמצן וגורם למנוע מקוטע. הוא נגרם לרוב כתוצאה מהרפיית שרירים יתר על המידה בחלק האחורי של הגרון, החוסמים את דרכי האוויר (דום נשימה חסימתי בשינה, או OSA). עם זאת, דום נשימה יכול להיגרם גם על ידי שקדים או פוליפים מוגדלים, עודף משקל, חסימה באף, או הבדלים מבניים כמו לסת קטנה או לשון גדולה.
אם אינו מטופל, דום נשימה בשינה מעמיס על הלב, מעלה לחץ דם ופוגע בתפקוד מטבולי וחיסוני. מחקרים אחרונים מראים כי דיסרגולציה חיסונית זו הופכת ילדים עם דום נשימה בשינה לפגיעים יותר באופן משמעותי לזיהומים בדרכי הנשימה כמו שפעת ו-COVID-19, וסביר יותר שיפתחו סיבוכים כמו דלקת ריאות. מכיוון שהמוח מקבל פחות חמצן במהלך השינה, בעיות התנהגותיות וקוגניטיביות נפוצות גם הן.
הטיפול תלוי בגיל ובחומרת המצב ויכול לכלול שינויים באורח החיים כמו ניהול משקל ותנוחת שינה, שימוש במכשירים לשמירה על לחץ דרכי האוויר, הסרה כירורגית של השקדים והפוליפים בילדים, מכשירים אוראליים הממקמים מחדש את הלסת או הלשון, ובמקרים מסוימים, תרופות לטיפול במצבים בסיסיים כמו דלקת באף.
דום נשימה בשינה בא לידי ביטוי באופן שונה אצל ילדים ומבוגרים. מבוגרים חווים לעיתים קרובות נחירות רועשות וכרוניות, ישנוניות יתר בשעות היום, שינויים במצב הרוח, קשיי ריכוז וכאבי ראש בבוקר. אצל ילדים, לעומת זאת, עשויים להופיע גם שינויים התנהגותיים כמו היפראקטיביות, קשיי קשב או ביצועים לימודיים ירודים.
בעזרת נתונים ממאגר מחקר בריאות עולמי, מדענים ישראלים ואמריקאים ניתחו רשומות רפואיות של יותר ממיליון ילדים בגילאי 2 עד 18 במשך חמש שנים. הניתוח מצא כי ילדים עם דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) היו בסיכוי כפול בערך לאבחון שפעת או COVID-19 בהשוואה לילדים ללא הפרעות שינה, ללא קשר לגיל או למשקל הגוף. הסיכון ל-COVID-19 היה גבוה במיוחד, כאשר ילדים מושפעים היו בסיכוי של כשתיים וחצי פעמים להידבק בווירוס. ילדים עם דום נשימה בשינה היו גם בסיכוי גבוה יותר לפתח דלקת ריאות כסיבוך של זיהומים ויראליים אלו.
המחקר הובל על ידי ד"ר אלכס גיללס-הילל וד"ר ג'ואל רייטר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, יחד עם רופאי ריאות בכירים במרכז הרפואי הדסה, בשיתוף פעולה עם ד"ר דייוויד גוזל מאוניברסיטת מרשל. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי Journal of Clinical Sleep Medicine.
חשוב לציין, המחקר מצא כי הסיכון המוגבר נמשך גם בקרב ילדים שעברו אדנוטונסילקטומיה, הליך כירורגי נפוץ להסרת השקדים והפוליפים והקלה על חסימת דרכי האוויר במהלך השינה. הדבר מרמז כי ניתוח בלבד עשוי שלא לבטל את הפגיעות. "זה עשוי לשקף שתי תצפיות קליניות ופתופיזיולוגיות," אמר גוזל. "ראשית, שיעור משמעותי של ילדים חווים דום נשימה שיורי לאחר ההליך. שנית, דיסרגולציה חיסונית הקשורה ל-OSA עלולה לפגוע בגיוס תגובה חיסונית מתאימה. אנו פועלים באופן פעיל להבנת רגישות זו הקשורה למערכת החיסון."
המחקר מציע כי אבחנה של דום נשימה בשינה בילדים צריכה לשמש כ"סמן סיכון" ברור לזיהומים ויראליים חמורים, המסמן את הצורך במעקב רפואי צמוד יותר גם לאחר ניתוח. יש לתעדף ילדים עם דום נשימה בשינה לחיסוני שפעת עונתית ו-COVID-19 כדי להפחית את הסיכוי הגבוה יותר שלהם להידבקות וסיבוכים. בנוסף, רופאים מעודדים להמשיך ולעקוב אחר ילדים אלו גם לאחר טיפול כירורגי, תוך מעקב אחר איכות השינה שלהם, בריאות דרכי הנשימה ותפקוד חיסוני כללי כדי להבטיח הגנה מתמשכת מפני מחלות.
"אין לראות בדום נשימה בשינה רק בעיית איכות חיים. זהו גורם סיכון מדיד לזיהומים ויראליים חמורים וסיבוכיהם, ועל הרופאים להשתמש בו כדגל חיזוי לטיפול מונע," אמר רייטר.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי Journal of Clinical Sleep Medicine.
נושאים קשורים
