מאת פסח בנסון ועומר נובוסלקי • 6 בינואר 2026
ירושלים, 6 בינואר 2026 (TPS-IL) — תושבי ונצואלה החיים בישראל הגיבו בתערובת של הלם ואופטימיות זהירה לאחר ששליט ונצואלה לשעבר, ניקולאס מדורו, נלכד על ידי רשויות ארה"ב והוטס לניו יורק באשמת סחר בסמים ביום שני. עבור הקהילה, המונה כ-10,000 איש, החדשות מעלות זיכרונות מתקופת הדרה על ידי הסוציאליזם של קראקס והאפשרות לבנות מחדש מדינה שנשלטה במשך זמן רב על ידי שחיתות והשפעה זרה.
חנה רייס, שעזבה את ונצואלה לישראל בשנת 2005 בגיל 21, אמרה ל"שירות העיתונות של ישראל" כי הפעולה מהווה מכה היסטורית לרשתות הטרור האיראניות הקשורות לממשלת ונצואלה.
“בעצם כל האגף הפיננסי של חיזבאללה נפגע קשות מאוד. במשך שנים, האיראנים השתמשו בוונצואלה לסחר בסמים, סחר בנשק, והרבה עסקאות מפוקפקות,” אמרה ל-TPS-IL. רייס הביעה תקווה שמנהיגות חדשה תוכל סוף סוף לנתק את השפעתה של איראן, והוסיפה: “אלא אם האיראנים יצליחו להעיף גם את חמינאי. זה מה שצריך לעשות. בעזרת השם, אני מקווה שזה יקרה.”
לגבי התחדשות כלכלית, היא אמרה: “אני חושבת שחלק מהיהודים יחזרו, אולי, אם יראו הזדמנות לעשות עסקים שם ולפתח שם. אבל אני לא חושבת שהרוב יחזרו בקלות. ישראל נחמדה ונוחה יותר מוונצואלה, אבל יש הזדמנות אם מנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מצ'אדו תעלה לשלטון,” אמרה.
“הטכנולוגיה הישראלית יכולה למלא תפקיד מרכזי. אנשים יכולים לבלות שבועות ללא מים, חשמל או גז. שם ישראל יכולה לעזור. התקווה שלי היא להביא לשם טכנולוגיה, לעזור לוונצואלה להתפתח, ובמקביל לעזור לישראל לצמוח כלכלית,” היא הסבירה.
מרקו מנצ'גו, שעזב את ונצואלה לפני 19 שנה בעקבות הפגנות נגד הממשלה, סיפר כיצד מעמדה של הקהילה היהודית הידרדר תחת הוגו צ'אבז ומדורו.
“לפני שצ'אבז עלה לשלטון, יהודים היו בכל מקום – בתקשורת, בתעשייה, באקדמיה. אף אחד לא עשה לנו כלום. אבל אחרי 1999, הכל התחיל להשתנות לאט לאט. בתי כנסת ובתי ספר נזקקו לאבטחה, הטרדות גברו, ויהודים החלו לעזוב,” הוא אמר.
מנצ'גו לא חזר לוונצואלה למעלה מעשור. “מאז 2009, לא הצלחתי להיכנס. תאי חיזבאללה פועלים במדינה, ואני נלחמתי בעזה עם צבא ההגנה לישראל. לחזור עכשיו יהיה מסוכן ביותר,” הוא אמר. הוא תיאר את האקלים הנוכחי עבור יהודים בוונצואלה כאקלים של פחד. “הם חיים בשקט, כמו הקהילה היהודית באיראן. הם לא יכולים לדבר בחופשיות או להפגין. כל מי שמתנגד לממשלה מואשם בהיותו ציוני.”
מאור מלול, שעלה לישראל בשנת 2013 לאחר 37 שנים בוונצואלה, תיאר ל-TPS-IL כיצד איראן הרחיבה את השפעתה במהלך שני העשורים האחרונים. “עוד לפני מדורו, איראן נטעה שורשים בוונצואלה. יועצים איראנים היו בתעשיית הנפט, בנקים, ורשתות מזון. היו טיסות מטאהרן ודמשק לקראקס ללא פיקוח. הם הביאו השפעה לצבא ולמודיעין,” הוא אמר.
מלול תיאר גם את השחיקה האיטית של החיים היהודיים. “לפני צ'אבז, יהודים היו חלק מלא מהחברה. אבטחה בבתי ספר ובתי כנסת הייתה דבר שבשגרה. אחרי 2007, עם ביקורו של אחמדינג'אד וניתוק היחסים של צ'אבז עם ישראל, ההטרדות גברו. גרפיטי הופיע על בתי כנסת, הפגנות נגד ישראל היו בכל מקום. יהודים עזבו כי הם כבר לא יכלו לחיות בחופשיות,” הוא אמר.
רייס ומלול ציינו כי לכידתו של מדורו, אף שאינה סוף הדיקטטורה, מייצגת מכה קשה למבני כוח מושרשים. “זה לא יקרה בן לילה,” אמרה רייס. “אבל סוף סוף יש סיכוי לנקות את הבית, לבנות מחדש, ולהביא סדר למדינה שסבלה זמן רב מדי.”
מלול הדגיש את האתגרים שבדרך. “הדיקטטורה קיימת כבר כמעט 26 שנים. הצבא ומערכות הביטחון מוחדרים. אנשים מפחדים לדבר. הקהילה היהודית לא יכולה להפגין. אבל עכשיו, עם לכידתו של מדורו, יש תקווה. השינוי יהיה איטי, אבל לפחות המערכת ספגה מכה קשה.”
שלושתם הצביעו על מנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מצ'אדו כגורם פוטנציאלי לשינוי. רייס תיארה את מצ'אדו כ“מסוגלת להפוך את ונצואלה למקום נורמטיבי באמת,” בעוד מנצ'גו ומלול הדגישו את עמדתה הפרו-ישראלית ואת תוכניותיה לבנייה מחדש של תשתיות, חקלאות ותיירות.
“סוף סוף,” אמרה רייס, “נראה שיש סיכוי להחזיר את הדמוקרטיה, לבנות מחדש את המדינה, ולעזור לוונצואלה וישראל לצמוח יחד.”
נושאים קשורים
