"לא היו לי חיילים לגייס, אבל ידעתי שאני חייבת לקחת חלק":
סגן י' – מפקדת פלוגת טירוני ברדלס, מצטיינת קורס קצינים
על הנייר, קורס הקצינים נראה כצעד ברור נוסף בקריירה הצבאית של סגן י'. היא התגייסה בנובמבר 2021 כלוחמת ברדלס, ומאז מילאה כמעט את כל תפקידי הפיקוד בגדוד – ממפקדת כיתה ועד סגנית מפקד פלוגה. אך בפועל, ה"למה" שלה להפוך למפקדת פלוגה התגבש להחלטה במהלך קורס הקצינים – בשבת השחורה ההיא.
"הכל היה שגרתי, לפחות ככה זה הרגיש, עד שאמא שלי נכנסה לחדר ואמרה לי: 'יש מלחמה'", היא מספרת, "מיד כל ההודעות בקבוצות הוואטסאפ התחילו לעוף, ואני מיד לקחתי את האוטו ונסעתי לעוטף עזה. זה היה מורכב, כי הייתי בבה"ד 1, אז לא היו לי חיילים שאני יכולה לגייס או לאסוף ללחימה, אבל ידעתי שאני חייבת לקחת חלק".
כשהגיעה לדרום, מצאה את עצמה במצב שלא ניתן היה לחזות: "פשוט הגענו לנקודת ריכוז מרכזית והתחלנו לחלק משימות בין אלו שהיו שם: חיפושים, טיהור שטחים, פינוי נפגעים – מה שנדרש לייצוב השטח".
"זה לא היה קל. בסופו של דבר, הייתי כתף אל כתף עם הלוחמים שלצדי, אבל לא היו לי 'שלי' שאני אחראית עליהם, וזה מצב שלא מתאמנים עליו בשום שלב". ודווקא שם, היא חשה את הלכידות והגורל המשותף בצורה החזקה ביותר. "היינו תמהיל של לוחמים מכל מקום, שמנסים לסגור פערים בזמן אמת. אם אלה היו בחורים ממגלן, מכפיר, מנחל, או ממודיעין קרבי, לא היה הבדל בינינו".
ואז הגיע הרגע שהיא מתארת כנקודת מפנה: החזרה למסגרת ההכשרה. "כשהמצב התייצב קצת וקיבלנו תמונה ברורה יותר, חזרנו להשלים את קורס ההשלמה", נזכרת סגן י'. אך דווקא אז, החלו לצוץ שאלות ומורכבויות.
"מצד אחד, הייתה לחימה מסיבית, והגדוד שלי היה שם, עושה את מה שהתגייסתי בשבילו, והייתה ההחמצה והצער שאני לא איתם. מצד שני, כל מה שעשיתי היה כדי שאחזור אליהם טוב יותר, מקצועי יותר, ומדויק יותר – במטרה להוביל אותם בעתיד בשדה הקרב".
ונראה שמתוך הפער הזה, ה"למה" שלה התבהר. "רציתי לעשות משהו בצבא שאין לו מקביל באזרחות, והרגע שנכנסתי לפיקוד – מצאתי אותו. ומאז, המשמעות של להישאר בצבא התעצמה אצלי".
כעת, כשהיא מסתכלת על קורס הקצינים עצמו, סגן י' רואה בו נקודת מעבר. ממפקדת שמכירה בעיקר את היחידה שלה, למפקדת שצריכה לדעת להוביל כוחות מגוונים בסינכרון: "זה נעשה ברמה של כל החילות. מתותחנים, דרך הנדסה וחי"ר, ועד חיל האוויר – באמת כולם יחד, במטרה שאם נצטרך, נפקד על כוח משימה בלחימה".
היא מתארת את קבלת ההצטיינות בקורס לא כרגע שיא: "אלא כרגע שמזקק את כל התקופה הזו למשהו מוחשי שאפשר למדוד. בסופו של דבר, להיות בוגרת מצטיינת ולעמוד בשורה עם עוד 11 לוחמים, גברים, ולהיות האישה היחידה ביניהם – היה מאוד משמעותי".
בימים הקרובים, י' תיכנס לתפקידה כמפקדת פלוגת טירוני ברדלס, ועבורה המטרה אחת היא: "יש לי את הזכות לאמן ולהכשיר את הדור הבא של לוחמות ולוחמים לשדה הקרב, וזה מתנה אדירה. אם יש משהו מיוחד בנו, זה הלחימה המשותפת – נשים וגברים כאחד, שווים בכל מובן".
"כולם שאלו את עצמם: 'איך אני יכול לתרום יותר?' בשבילי זו הייתה התשובה":
סא"ל (מיל') א' – מפקד גדוד 6828 בביסל"ח, מצטיין קורס מפקדי גדודים
בניגוד לסגן י', שהייתה בקורס קצינים כשפרצה המלחמה, סא"ל (מיל') א' נתקל ב-7 באוקטובר במקום אחר לגמרי – נקרא למילואים בגדוד 828 של ביסל"ח היישר מהחיים האזרחיים, ונאלץ ללמוד מחדש מהי פיקוד בזמן מסע לחימה אינטנסיבי.
סא"ל (מיל') א' התגייס בשנת 2010 לסיירת גבעתי, שם המשיך עד לתפקיד מפקד פלוגה, והשתחרר. אך גם אז, הקשר לא נותק באמת. "תמיד הייתי מאוד מחובר לרעיון ולתכלית הפיקוד בצבא", הוא מבהיר, "אז גם כשלא הייתי בשירות קבע – היה לי ברור שאמשיך במילואים".
הוא זוכר את המלחמה בעיקר דרך רצף מהיר של מעברים בין גזרות שונות, ללא הרבה זמן לעצור. "בסך הכל, התחלנו נוהל קרב לצפון במסגרת אוגדה 36, ולאחר ימים ספורים הבנו שאנחנו נוסעים דרומה ומתכוננים למרעום ברצועה".
מיד לאחר מכן, עבר לתפקיד סמג"ד 6828 של ביסל"ח. שם, למרות שהיה בקיא בעולם הפיקוד משירותו הסדיר, חש תחושה מעט שונה. "במילואים, הסמכות היא שונה", מודה סא"ל (מיל') א', "צריך לדעת להשתמש בה, אך בו זמנית להשתמש במיומנויות מנהיגות אחרות, ובפרט למצוא חוויות משותפות, לא רק להסתכל מלמעלה".
המעבר הזה, כפי שחווה אותו, הפך חד יותר ככל שהלחימה התקדמה, ובפרט במבצע השני, בג'באליה. אז, מצא את עצמו במציאות שמעטים מכירים, ומוטלת בספק אם ניתן להיערך אליה מראש. "במהלך הלחימה, מפקד הגדוד נפצע והוכרז כבלתי כשיר, ולכן כסגנו – נכנסתי לתפקידו. החלפת מפקד במהלך מרעום זה לא אירוע פשוט, לא לי ובטח שלא לחיילים האחרים, אבל זה לימד אותנו המון".
וכשאני מנסה להבין כיצד לוקחים פיקוד באירוע כזה, הוא חוזר שוב ושוב למה שנבנה מלפני, ומתרגם את היסודות לפעולות בזמן אמת: "אתה מתכונן מראש. היסוד שלי בגדוד ועם האנשים בשגרה הוא זה שהוביל ליכולת לפקד גם כממלא מקום מפקד גדוד, ובסופו של דבר, הכוח האמיתי הגיע מלמטה, דרך הפקודים שלי שנתנו לי ביטחון ואמונה".
בין שני מחזורי גיוס, סא"ל (מיל') א' מתאר שהשינוי הגדול אינו רק בשדה הקרב – אלא בחלל שבין המבצעים: "אם בעבר תפקיד של מפקד מילואים היה להיפגש ולהיות עם חייליו בעיקר ברגעי השיא, היום החיבור והפיקוד הם לפני, במהלך ואחרי הצו. יש משהו במלחמה שחיבר את האנשים, ומחייב פיקוד ומנהיגות גם בשגרה שהיא לא מילואים – ואין ברירה אחרת".
וממקום זה, הוא מסביר מדוע החליט לגשת לקורס מפקדי גדודים דווקא עכשיו – למרות המשפחה, העבודה, והתחושה שאין מספיק שעות ביום להוסיף לשגרה עמוסה ממילא. "זה סוג של קריאת השעה. ייתכן שאילולא המלחמה, לא הייתי מרגיש את הצורך לעשות את הקפיצה הגדולה הזו, אבל משהו קרה במדינה שלנו. אני מעריך שכולם שאלו את עצמם בתקופה הזו: 'איך אני יכול לתרום יותר?' בשבילי זו הייתה התשובה".
לגבי ההצטיינות עצמה, הוא גילה רק זמן קצר לפני הטקס, ועם שמחה רבה על ההכרה החשובה, הוא יודע היטב שההצלחה האמיתית תימדד בשטח. "זה כבוד גדול עבורי, אבל בסופו של דבר, זה יתברר במבחן התוצאות. אני מאחל לעצמי שזה יהיה כך גם בזמן אמת בתפקיד עצמו, במנהיגות היומיומית של האנשים שלי – לפני, במהלך ואחרי המחזור הבא".