עם שחר, בשעות הבוקר המוקדמות, לוחמי פלוגת "אוגוסט 25" של חטיבת הנח"ל סיימו את מסע הכומתה שלהם, ובכך סיימו מסלול של 8 חודשים. בטקס שהתקיים באנדרטת החטיבה בפרדס חנה, הם קיבלו את הכומתה הירוקה ואת סיכת הלוחם "הירוקה". אך הפעם, משהו היה שונה באוויר – ועל מדיהם.
"הטקס הזה שונה מטקס רגיל", פתח מפקד החטיבה, אל"ם א'. "היום, לראשונה, אנו חושפים ומעניקים את סיכת הלוחם החדשה שלנו". לאחר יותר משנתיים של לחימה ממושכת ברצועת עזה, החליטה החטיבה לחדש את הסמל המעטר את הכיס השמאלי של כל לוחם נח"ל במשך עשרות שנים.
"במהלך המלחמה, הרגשתי שאנחנו צריכים להוביל שינוי ברוח", אומר רס"ר החטיבה, מ', מהיוזמים של הרעיון. "לזכור ולהנציח תמיד את לוחמי הנח"ל שנלחמו למעלה משנתיים, ואת אלו שנפלו או נפצעו. התחלתי לחשוב איך אנחנו רוצים שהסיכה החדשה תיראה, ומה היא תייצג. ובמקביל, התחלנו לעצב אותה".
וכך, לאחר תהליך של עיצוב סקיצות והערכתן, הגיעו לתוצאה הסופית: בניגוד לקודמתה, הסיכה מורכבת מ-4 חיצים שעברו שינוי וחוברו לצד שמאל של החרמש, כאשר כל אחד מהם מסמל גדוד מהחטיבה – בזלת, טופז, שהם וגרניט. אך ההבדל המשמעותי חבוי מאחורי החרב, החרמש והחיצים. "הוספנו עוד כנף אחת שמייצגת את הרוח שלנו בחטיבה".
החרמש והחרב משלימים זה את זה, ויוצרים את אופי החטיבה. "כלי העבודה החקלאי מסמל את החיבור לאדמה ולמדינה, חלוציות, ואת גרעיני הנח"ל שהוקמו ליישוב הארץ", ממחיש רס"ר מ'. "לעומת זאת, החרב מבטאת את השאיפה למגע, ההיצמדות למשימה, הנכונות לקרב ותחושת הביטחון שלוחמי הנח"ל יצרו. השילוב של השניים הוא מקור הכוח שלנו".
ובעלות השחר, לאחר שהלוחמים החדשים סיימו את המסע, הם היו הראשונים לענוד את הסיכה החדשה שהוענקה להם. "זה היה רגע מאוד מרגש עבורי", מודה רס"ר החטיבה, "גם בגלל שהפרויקט הזה שעבדנו עליו כל כך הרבה זמן סוף סוף יוצא לפועל, וכולנו חיכינו לרגע הזה".