מאת פֶּסַח בֶּנסוֹן • 6 באוגוסט 2025
ירושלים, 6 באוגוסט 2025 (TPS-IL) — בעוד ישראל מתמודדת עם מחסור חסר תקדים בכוח אדם ביחידות התמיכה הצבאיות, עולים חדשים מרוסיה ואוקראינה מתגייסים למלא את הפער הקריטי. כאשר אלפי חיילי מילואים מותשים לאחר חודשים של שירות פעיל, המתנדבים שהגיעו לאחרונה, עדיין מתמודדים עם מקומם בחברה הישראלית, מסייעים לתמוך בחיילים בחזית.
ביום ראשון, אוטובוס מלא מתנדבים הגיע לבסיס המזון של צה"ל בצריפין ליד ראשון לציון, סייר במתקן ושמע תדרוך לפני שהחל במשימותיו. המבצע התנהל כפס ייצור משומן היטב: חלקם ארזו שימורים בקופסאות, אחרים הוסיפו סכו"ם חד פעמי ומפיות, בעוד קבוצה נוספת סידרה את הקופסאות המושלמות על משטחים למשלוח.
"האווירה הייתה חמה ומאוחדת", אמרה אליאונורה, שעשתה עלייה מאוקראינה לפני שנה וחצי. "ראיתי את זה בעיניים של כולם – ידענו שזה לא רק עניין של אוכל. שלחנו מסר לחיילים שלנו: אנחנו כאן בשבילכם."
עבור גרישה, בן 38, שעלה מרוסיה לפני שנתיים, ההתנדבות הייתה הצהרת מחויבות אישית.
"אני מבוגר מדי כדי להתחיל לשרת בצבא, אבל זה לא אומר שאני לא יכול לשרת את המדינה שלי", אמר בחיוך. "לקחתי יום חופש מהעבודה כדי להיות כאן. הבוס שלי שאל למה, ואמרתי לו: 'כי החיילים שלי שם בחוץ, וזה מה שאני יכול לעשות בשבילם'."
גרישה הודה שהמעבר לחיים בישראל היה מאתגר בהתחלה. "לא ידעתי טוב את השפה, לא הכרתי את המנהגים. אבל בימים כאלה… אתה מרגיש ישראלי. אתה מרגיש שאתה חלק ממשהו גדול יותר מעצמך."
לינדה פרדס פרידבורג, מייסדת "שישי שבת ישראלי", שאירגנה את היוזמה, אמרה: "עולים חדשים אומרים לי לעיתים קרובות שהם רוצים לעזור אבל לא יודעים מאיפה להתחיל. הם מגיעים לכאן, משאירים את כל עולמם מאחור, ולפעמים מרגישים שהם עומדים מבחוץ, מביטים פנימה על החיים הישראליים.
"התנדבות בצה"ל הופכת את זה. היא הופכת אי-ודאות למטרה, וזרים לחברים לצוות."
"שישי שבת ישראלי" היא יוזמה עממית המקשרת עולים דוברי רוסית עם החיים הישראליים והזדמנויות התנדבות.
תזמון מאמצי ההתנדבות הללו קריטי. "לצה"ל יש הרבה ציוד, אבל הוא לא אורז את עצמו", ציינה פרידבורג. "עם כל כך הרבה חיילי מילואים מותשים, הפער בכוח אדם אמיתי. כל קופסה שאורז מתנדב פירושה שחייל יכול להישאר ממוקד בחזית במקום לדאוג ללוגיסטיקה."
היום התאפיין ברגעי אחווה – בדיחות משותפות, מילים מעודדות, והקליק המתמיד של קופסאות נחתמות. הפסקת צהריים הפכה לסשן סיפורים ספונטני, כאשר המתנדבים התחברו על חוויות משותפות של הגירה, מלחמה, והרצון האוניברסלי לתרום.
עד סוף היום, עשרות משטחים עמדו מוכנים למשלוח. מפקד הבסיס הודה אישית למתנדבים, והדגיש שעבודתם "חשובה כמו כל מבצע שמתרחש בשטח".
האריזה מתבצעת בדרך כלל כל שבועיים-שלושה, לפעמים יותר כאשר יש ביקוש.
אליאונורה תיארה את החוויה כבעלת משמעות עמוקה. "כשהגעתי לישראל, הרגשתי לעיתים קרובות אבודה. לא ידעתי אם אני באמת שייכת. אבל היום, לא רק הרגשתי אורחת במדינה הזו. הרגשתי אזרחית, שותפה, מישהי שחשובה כאן."
פרידבורג רואה ביוזמה זו חלק חיוני של קליטה. "זו קליטה בצורתה הטהורה ביותר", אמרה. "לא דרך נאומים או מדיניות, אלא דרך פעולה משותפת. כתף אל כתף, ישראלים מלידה ומבחירה, עובדים יחד למען מטרה אחת – הגנה על הבית המשותף שלנו.
