הודעת הכנסת • 9 בספטמבר 2025
במהלך ישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביום שלישי, שבויי מלחמה ששוחררו משבי חמאס ברצועת עזה, דיברו בפני הוועדה.
יאיר הורן, שנחטף לעזה ושב בפברואר 2025, אמר בדיון: "אם שוחררתי בעסקה, זו כנראה הדרך הטובה ביותר לשחרר את שאר החטופים. אני כבר לא סופר ימים, אבל אנחנו לא ישנים טוב והיכולת שלי לדבר ולסדר את המחשבות נפגעת מעט. אבל היה לי חשוב לבוא ולדבר מהלב. הלב שלי שבור; מה שקרה אתמול היה עוד מכה – הפיגוע, החיילים שנפלו – ואנחנו יושבים כאן וחושבים על כולם. נכון שהחולצה שלי מראה את אחי איתן [שמוחזק בשבי בעזה], ואריאל ודוד [קוניו] מופיעים על החולצות של אחרים כאן, אבל אנחנו חושבים על כולם.
"אני לא מספר הרבה סיפורים מהשבי. אני זוכר שהיינו במקום שנראה כמו מרתף של בניין, הייתה הוראה שאנחנו אמורים להיות בשקט, ושמענו פיצוצים מתקרבים יותר ויותר, עד כדי כך שטיל נפל כמה מטרים מאיתנו. התחלנו לרוץ; אתם יודעים בערך איך נראה מנהרה. רצנו, והבטון היה עקום והמנהרה כמעט קרסה עלינו. בדרך התחלנו להיפרד, ומי שיכול היה לרוץ מהר יותר רץ. הייתי עם אחי איתן, הוא לא אדם קטן, והיינו צריכים לרוץ, כי מלבד ההפצצות היו גזים רעילים ולא הורשינו לנשום. בזמן שרצנו, איתן התיישב ואמר, 'עזוב אותי'. הוא אחי הקטן, לא אוותר עליו. האיש שקל 100 קילוגרם או יותר. משכתי אותו בזרוע, ורצנו לכיוון שהמחבל אמר לנו ללכת, בזמן שניסיתי לגרור את אחי. למדתי בישראל שאנחנו לא משאירים אף אחד מאחור. באותו זמן, הייתי מוכן להקריב את עצמי כדי לנסות להציל את אחי.
"עברו יותר מ-700 ימים. לפני שבוע, אמי ביקשה ממני לעזור לה כי היא הכינה שלטים חדשים לאיתן, כי הם דהו אחרי שהיו בשמש כל כך הרבה זמן. עברו יותר מ-700 ימים, ותאריכים חולפים, ימי הולדת, וחיים. בעוד כמה ימים יחול ראש השנה, ב-22, וב-23 יום הולדת של איתן, וב-27 יום הולדת של אחי עמוס. אני מזמין את מקבלי ההחלטות לשבת עם אמי, אחי עמוס ואני בערב ראש השנה. אני תקוע באוקטובר 7, כל המשפחה תקועה, כנראה שלעולם לא אתגבר על זה. אני אתמודד, אבל אני חושב שהמדינה במצוקה, עם ישראל במצוקה, וכדי להתחיל להחלים אנחנו צריכים לסיים את כל העניין הזה, את כל המלחמה, ולהחזיר את החטופים ולנסות לחזור להיות משהו קרוב יותר למדינה וחברה מתפקדות כראוי", אמר הורן.
שרון אלון קוניו, שנחטפה לעזה עם שתי בנותיה ושבה יחד איתן, ובעלה דוד עדיין מוחזק בעזה: "מי נתן לכם את הזכות להעריך את המחיר של בעלי וגיסי? מי נתן לכם את הזכות להחליט איזה מחיר הוא גבוה מדי? כל מה שאתם עושים זה ההפך הגמור מהחזרתם, כל יום אתם הורגים אותם ואותנו מחדש. כל הוועדות ממשיכות כאן; אתם מרימים כוסית, יוצאים לחופשה. יש דברים שאני מתביישת לספר שעברתי בשבי. למה אתם לא בצד שלנו? כי אלו לא בני המשפחה שלכם? כמה זמן עוד אני צריכה לשקר לבנות שלי שזה יקרה בכל רגע? כמה זמן עוד אני יכולה להמשיך? זה עינוי יומי. למה אני צריכה לבוא לכאן ולפתוח מחדש את הטראומה שלי למען בעלי וגיסי? זה בושה שאין לכם רחמים עלינו או עליהם. אני מצטערת שאני צריכה לבוא ולהפריע לסדר היום של הוועדה כדי שאנשים יזכרו שיש שם 48 חטופים; אני מקווה שזה יעשה לכם אפילו הבדל קטן".
