כותרת: מחקר חדש: יכולות עיבוד חזותי מורכבות היו קיימות כבר אצל צבים לפני 320 מיליון שנה
תקציר: מחקר מאוניברסיטת תל אביב מצא כי יכולות עיבוד חזותי מורכבות, שנחשבו עד כה למאפיין יונקים בלבד, היו קיימות כבר אצל צבים לפני 320 מיליון שנה. ממצא זה עשוי לסייע בעתיד לחוקרים להתמודד עם מחלות מוח.
ירושלים, 18 בפברואר 2026 (TPS-IL) — מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מציע כי סוג מתוחכם של עיבוד חזותי, שבעבר נחשב בעיקר למאפיין של יונקים, היה קיים כבר בשלבים מוקדמים הרבה יותר באבולוציה, והבנתו עשויה בסופו של דבר לסייע לחוקרים להתמודד עם הפרעות מוחיות.
"הראינו שחישוב מוחי מורכב כבר היה קיים בקליפת המוח הקדמית של צבי ביצות לפני 320 מיליון שנה, וזה כנראה הדבר הראשון שהופיע באבולוציה", אמר ד"ר מארק שיין-אידלסון מהמחלקה לנוירוביולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, שהוביל את המחקר, ל"שירות העיתונות של ישראל". "הבנת היכולת הזו של קידוד חזותי של המוח יכולה לפתוח את הדלת בעתיד להבנה טובה יותר ולפתרון מחלות שמקורן בתקלות במוח", אמר.
המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי המוערך Science Advances, בחן כיצד קליפת המוח הגבית של הצב, האזור הגבוה יותר במוח החולק מקור אבות משותף עם זה של יונקים, מעבד מידע חזותי. החוקרים מדדו פעילות מוחית בצבים ערים תוך כדי מעקב אחר מה שהחיות הביטו בו.
שיין-אידלסון ציין כי הממצא המרכזי היה עקביות: צבים הגיבו בעוצמה לשינוי חזותי בלתי צפוי, גם כאשר הוא נפל על חלק אחר של הרשתית, מכיוון שהחיה הזיזה את ראשה או עיניה. במילים פשוטות, אמר, מוח הצב יכול לזהות שמשהו חדש קרה בסביבה, גם כאשר זווית הראייה משתנה.
הצוות מצא גם ניגוד מעניין. תנועות שנוצרו על ידי החיה עצמה, כמו תזוזות ראש או עיניים שגרתיות, עוררו תגובה מוחית קלה בלבד, למרות שהן שינו את מה שהעיניים ראו. אך שינוי קטן ובלתי צפוי בעולם החיצוני הפיק תגובה עצבית ברורה. שיין-אידלסון אמר שזה מצביע על יכולת לסנן "רעש" חזותי שנגרם על ידי עצמו ולהדגיש מידע שעשוי לדרוש תשומת לב.
לדברי שיין-אידלסון, הממצאים משנים את האופן שבו מדענים חושבים על האבולוציה של המוח. במשך שנים, חוקרים רבים הניחו שסוג זה של זיהוי חזותי יציב הופיע רק מאוחר יותר, ובעיקר במוחות מורכבים יותר כמו אלו של קופים ובני אדם. מחקר זה, לדבריו, מציע שגרסה של חישוב זה הייתה קיימת הרבה קודם לכן.
עבור הרפואה, העבודה מציעה זווית מחקר ולא טיפול מוכן. עם זאת, שיין-אידלסון טען כי תובנה ברורה יותר לגבי האופן שבו מעגלי מוח בריאים מפרידים אותות משמעותיים משינויים ברקע עשויה בסופו של דבר להשפיע על האופן שבו חוקרים ניגשים למצבים שבהם מעגלים אלו קורסים.
"מחלות מסוימות, כמו הפרעות גנטיות או מצבים הקשורים לשבץ מוחי, כוללות כשל במעגלי המוח. אם תהיה לנו הבנה טובה יותר של אופן פעולת המוח וחישוב הנתונים שלו, נוכל לטפל טוב יותר בכשלים שלו", אמר.
נושאים קשורים
