מאת פסקח בנסון • 20 בינואר 2026
ירושלים, 20 בינואר 2026 (TPS-IL) — ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דנה ביום שלישי בהכנות לחקיקה שתאפשר הרחבת עונש מוות למחבלים שהורשעו, וקיימה דיון סוער שחשף פערים עמוקים בין גורמי ביטחון, רשויות משפטיות, מחוקקים ומשפחות שכולות.
הדיון התמקד בשתי הצעות לתיקון חוק העונשין, שיקלו על הטלת עונש מוות במקרים של פיגועי טרור חמורים. ישראל שומרת באופן רשמי על עונש מוות בחוקים מוגבלים, כולל פשעים נגד האנושות ורצח עם, אך הוא יושם רק פעם אחת מאז הקמת המדינה, מה שהופך את המהלך לשנוי במחלוקת עמוקה בארץ ובעולם.
בפיתוח משמעותי, נציג השב"כ אמר למחוקקים כי הסוכנות תומכת כעת בהצעה העקרונית, מה שמסמן שינוי מעמדתה ארוכת השנים נגד החוק. הדובר אמר בשיחת וידאו: "עמדתנו היא שלעונש מוות למחבלים יש יתרונות פוטנציאליים אך גם חסרונות פוטנציאליים". הוא הוסיף: "אנו תומכים בהצעה בתנאי שלא יהיה עונש מחייב, אלא לפי שיקול דעת".
נציג השב"כ הדגיש כי השפעות ההרתעה מורכבות, והזהיר כי הוצאות להורג עלולות לעיתים לעורר מתקפות תגמול. עם זאת, הוא אמר כי הנוף הביטחוני השתנה מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר על דרום ישראל, שבה נהרגו כ-1,200 בני אדם והחלה המלחמה המתמשכת בעזה. "האיום הקיים היום מרצועת עזה שונה לחלוטין", אמר, והוסיף כי שליטה ישראלית גדולה יותר על אסירים הפחיתה דאגות קודמות מפני תגובת נגד. "הטלת עונש מוות על מחבלים יכולה לתרום" להרתעה, אמר, בתנאי שהרשויות ישמרו על שיקול דעת.
הרגשות גאו בין קרובי קורבנות הטרור. קובי סמרו, שבנו יונתן נחטף לעזה, אמר למחוקקים: "לא הייתי יושב כאן ו-1,200 משפחות אחרות לא היו מאבדות את יקיריהן לו מחבלים היו נידונים למוות עוד לפני טרגדיית ה-7 באוקטובר". בן משפחה שכול נוסף, נתי סמדר, אמר בבוטות: "לא אכפת לי מה העולם אומר עלינו שנותנים למחבלים עונש מוות".
משרד המשפטים הציג עמדה מנוגדת בתכלית. לילך וגנר, ראש אשכול עונשין ופשיעה חמורה במשרד, הזהירה כי ההצעה מעלה חששות חוקתיים, מוסריים ומשפטיים בינלאומיים. "עונש של הוצאה להורג הוא עונש קיצוני ובלתי הפיך", אמרה, וציינה מקרים מתועדים של הרשעות שגויות בחו"ל. היא ציטטה את ארצות הברית ואמרה: "222 אסירים שנידונו למוות זוכו".
וגנר גם הזהירה כי ההצעה עלולה לחשוף את ישראל לביקורת בינלאומית מוגברת ולאתגרים משפטיים, כולל טענות על אי-ציות לאמנות זכויות אדם. היא התנגדה להוראות שהיו הופכות את עונש המוות לחובה במקרים מסוימים ביהודה ושומרון, ואמרה: "דרישה כזו אינה קיימת אפילו בארה"ב והיא נוגדת את עמדת הגופים המקצועיים". היא סיכמה: "לטעמנו, אין לקדם את החקיקה המוצעת".
חבר הכנסת גלעד קריב מהאופוזיציה (מפלגת העבודה) העלה שאלות לגבי ההליך, וביקש הערכות כתובות מהשב"כ וחלופות לעונש מחייב. נציגי הסנגוריה הציבורית גם כן מתחו ביקורת על מה שהגדירו כהצדקות ביטחוניות מעורפלות וסותרות.
יו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל ממפלגת עוצמה יהודית, נשבע לקדם את החקיקה. "החוק להטלת עונש מוות על מחבלים לא יהיה 'אות מתה'", אמר. "איננו יכולים להתעלם מהמציאות המשתנה לנגד עינינו". פוגל טען כי המחוקקים הנבחרים חייבים להגיב לדרישת הציבור להרתעה חזקה יותר, ואמר כי החוק "אומר למחבל הבא מה הוא הולך לפגוש".
הצעות החוק מוכנות כעת לקריאות נוספות בכנסת.
האדם היחיד שבוצע בו עונש מוות בישראל היה אדולף אייכמן, האדריכל הנאצי של השואה. הוא נתלה ב-1962, ואפרו פוזר בים לאחר שהורשע ברצח עם ובפשעים נגד האנושות.
בית משפט ישראלי גזר דין מוות על ג'ון דמיאניוק ב-1988 בגין פשעים נגד האנושות שביצע בעת שעבד במחנות ריכוז שונים. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את גזר הדין ב-1993. ישראל הסגירה בסופו של דבר את דמיאניוק, שהורשע מאוחר יותר בגרמניה בסיוע לרצח של יותר מ-28,000 יהודים במחנה ההשמדה סוביבור. דמיאניוק מת בגרמניה בזמן שהגיש ערעור על הרשעתו.