על פי גזר הדין, ב-11 בנובמבר 2023, בשעות הבוקר, יצא נאצר מביתו, עלה על הקטנוע שלו ונסע למשרד מוניות שם נפגש עם שותפו, שטרם נתפס. השניים הצטיידו באקדח ונסעו יחד לחניון מבודד סמוך לכביש אבו עוביידה באום אל-ליסאן.
כשעה הם המתינו למנוח, תכננו את מיקום הקטנוע ואת דרכי המילוט. עם הגעתו של המנוח למקום, ירה השותף מספר יריות לעבר המנוח, ונאצר עלה על הקטנוע, אסף את היורה והשתתף במנוסה מהירה, בעוד היורה יורה ירייה נוספת לעבר הקורבן שכבר שכב על הכביש. כתוצאה מהירי, נפגע הקורבן באורח אנוש וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו בבית החולים.
פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו"ד מרים בן גל, טענה כי נאצר לקח חלק משמעותי ודומיננטי בתכנון וביצוע הרצח, אף על פי שלא ירה בעצמו. לטענת התביעה, ההמתנה הממושכת, התכנון המדוקדק של מיקום ההמתנה, מיקום הקטנוע ודרכי המילוט, וכן הסיוע במנוסה המהירה, כל אלה מעידים על כוונה ברורה ומתוכננת מראש להרוג את המנוח.
ההרשעה התבססה על תיעוד וידאו מקיף שמתעד את נאצר בכל שלבי האירוע, ובפרט את תנועותיו מביתו למשרד המניות, הגעתו לחניון, ההמתנה הארוכה, האירוע עצמו, וחזרתו לאחר הרצח.
בית המשפט קבע, בהתאם להרשעתו, כי הנאשם לקח חלק משמעותי ודומיננטי באירוע הירי, אף על פי שלא ירה בעצמו, וכי השתתפותו בתכנון וביצוע האירוע חיזקה את כוונת הרצח. בהתאם לכך, הורשע הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות וזוכה מאישום נשיאת נשק.
בגזר הדין, נדון נאצר למאסר עולם, וחויב לשלם פיצויים בסך 250,000 ש"ח למשפחתו של המנוח, עלאא אבו סרחאן.
נושאים קשורים
