"תודה, קנצלר פרידריך, טוב לקבל אותך ואת המשלחת שלך בירושלים, לא בפעם הראשונה, אבל כפי שאמרת, בפעם הראשונה כקנצלר. הייתה לנו הזדמנות בין הביקורים הללו לדבר פעמים רבות בטלפון, ואני חייב לומר לך, אני מדבר עם מנהיגים עולמיים רבים, כשדיברתי עם פרידריך פרידריך, זו הייתה שיחה פתוחה וכנה. גם כשהיו לנו חילוקי דעות. ולעיתים קרובות היו לנו הסכמות. אבל אלו שיחות פתוחות בין חברים ואנשים שמכבדים זה את זה.
אני חייב לומר שלא רק הבחנתי בהבדלים בינינו, אלא גם בהצהרות הישירות שאמרת לגבי מה שישראל עושה למען שאר האנושות. אמרת שבמהלך מבצע "אריה מתעורר", המלחמה שלנו בת 12 הימים נגד איראן, אמרת זאת עכשיו, באנקרה, בצורה נחרצת, ואני חושב שהצהרות אלו ואחרות חשובות מאוד מכיוון שהן משקפות מחויבות עמוקה יותר המבטאת את גורלותיהם השזורים זה בזה של ישראל וגרמניה.
עברנו את הטרגדיה הגדולה ביותר שעם כלשהו סבל על אדמה גרמנית ובוצע על ידי גרמנים. הדורות שבאו אחרי השואה הבינו שהייתה מחויבות מוסרית מיוחדת לאפשר למדינה היהודית, לעם היהודי, להתאושש מהאימה הזו. וגרמניה התחייבה ונשארת מחויבת לביטחונה של ישראל בדרכים חשובות רבות.
מה שקרה מאז עליית המדינה היהודית הוא שהצלחנו להדוף את אויבינו, וכדי לעשות זאת, פיתחנו יכולות שמאפשרות לנו כעת להשיב כגמול. לא רק שגרמניה פועלת להגנת ישראל, אלא שישראל, המדינה היהודית, 80 שנה לאחר השואה, פועלת להגנת גרמניה. וזהו שינוי היסטורי המגיע בזמן של סערה ושינוי בינלאומי גדול.
דנו בדרכים שבהן נוכל להמשיך את שיתוף הפעולה הביטחוני הזה בעולם משתנה, אך זה לא רק שיתוף פעולה בעניינים צבאיים. אנו דנים בשיתוף פעולה בעניינים טכנולוגיים. ישראל וגרמניה הן שתיים מהכלכלות המתקדמות ביותר בעולם. יש לנו אנשים יוצאי דופן, אנשים מוכשרים במיוחד, ובתחום ההיי-טק, טכנולוגיה עמוקה, AI, קוונטום, כל הדברים הללו שישנו את פני כדור הארץ הזה ואת עתיד האנושות. אלו דברים שאנו מדורגים בהם גבוה מאוד. אך יחד, בשיתוף פעולה, נדורג אף גבוה יותר. אין הרבה מקום להתקדמות. אני חושב שעבודה משותפת יכולה לא רק לשפר את חייהם של אזרחי ישראל וגרמניה, אלא אני חושב שאנו יכולים לשפר את העולם ואת סביבתנו המיידית במזרח התיכון. דנו בכך ואנו מוכנים לרתום את העתיד יחד.
זה יעזור לשלום. אנו נמצאים בנקודה שבה אנו מאמינים שאפשרויות השלום בהישג יד. ציר איראן הוכה. הוא היה המנוע העיקרי של שיבוש במובן השלילי של טרור, קיצוניות ופנאטיות. הוא בהחלט נדחק לשוליים. כך שכעת ישנן הזדמנויות לשלום. אנו נוטים לנצל אותן. אני אדון בהן עם הנשיא טראמפ כשאפגש אותו בהמשך החודש, אך אנו דנים בהן גם כן.
אנו דנים, כמובן, כיצד להביא לסיום שלטון חמאס בעזה, מכיוון שזהו חלק חיוני להבטחת עתיד שונה לעזה ועתיד שונה לנו, מול עזה. סיימנו את החלק הראשון, כפי שאתם יודעים. שלב אחד, אנחנו כמעט שם. יש לנו עוד חטוף אחד שנפטר, רן גבילי, גיבור ישראל, להחזיר הנה. ואז אנו צפויים בקרוב מאוד לעבור לשלב השני, שהוא קשה יותר, או קשה באותה מידה. לא הייתי אומר קשה יותר כי אף אחד לא האמין שעם הפעולה המשולבת שלנו, הפעולה הצבאית של ישראל בעזה והפעולה הדיפלומטית האפקטיבית של הנשיא טראמפ בהפעלת לחץ על העולם הערבי והמוסלמי כדי שחמאס יוותר על החטופים. אף אחד לא האמין שנשיג זאת, אבל השגנו.
עכשיו יש לנו שלב שני, לא פחות מאתגר, והוא השגת פירוק הנשק של חמאס ופירוז עזה. וכפי שציינתי בפני הקנצלר, יש שלב שלישי, והוא דה-רדיקליזציה של עזה, משהו שאנשים גם האמינו שהוא בלתי אפשרי. אבל זה נעשה בגרמניה. זה נעשה ביפן. זה נעשה במדינות המפרץ. זה יכול להיעשות גם בעזה. אבל, כמובן, חמאס חייב להתפרק. אלו אתגרים העומדים בפנינו, אך איננו נרתעים מהם. אנו חושבים שיש לנו הזדמנויות גדולות.
אני חושב שישראל, העם בישראל, חיילי ישראל, הפגינו חוסן מדהים ואומץ מדהים. נלחמנו במלחמת שבעה חזיתות נגד כוחות זדוניים בהנהגת איראן המחויבים בגלוי לחסל אותנו, זאת, שמונים שנה לאחר השואה, ניסיון מוצהר בגלוי לחסל את המדינה היהודית. דמיינו לעצמכם שהיה ניסיון מוצהר בגלוי לחסל את גרמניה, ניסיון מוצהר בגלוי לחסל את צרפת, או אוסטריה, או כל מדינה אחרת. ישראל, מול זאת, גייסה כמובן את משאביה ונלחמה במלחמה צודקת באמצעים צודקים.
אנו עוברים דה-לגיטימציה בקנה מידה מחריד. קנה מידה מחריד בשמונה השנים האחרונות, אך לא לעם היהודי. הושמצנו במשך מאות שנים. בימי הביניים, בגרמניה, ובכל רחבי אירופה של ימי הביניים, הואשמנו בהרעלת בארות, בשחיטת ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות לפסח. נשאנו כינים. אלו היו ההאשמות שתמיד, תמיד קדמו להשמדה בפועל שבא בעקבותיה. והיהודים הותקפו. הם סבלו מפוגרומים. הם סבלו מגירושים. והם סבלו מטבחים המוניים מחלק עצום מספרד ועד אוקראינה. השמצות עצומות, התקפות עצומות שהסתיימו בטבח הגדול מכולם, השואה.
מה שקרה מאז, חשבנו שחלק חשבו – למעשה, אני לא, אבל חלק חשבו – שאנטישמיות נעלמה. היא לא נעלמה. זוהי תופעה מחזורית, התקפה על היהודים בדרכים שמכינות את השמדתם, דה-לגיטימציה שלהם, הועברה מהעם היהודי למדינה היהודית. הם רק לקחו הפסקה. כמה עשורים שבהם אנטישמיות לא נאמרה בחברה מנומסת. עכשיו זה נאמר בכל בירה. ואנשים נושאים את דגלי חמאס. דגלי חמאס. האנשים הללו שעינו נשים, אנסו אותן, ואז ערפו אותן, שרפו ילדים חיים, תינוקות חיים, לקחו חטופים, ניצולי שואה, תינוקות. זה שערורייתי.
אנשים מפגינים למענם ומאשימים את ישראל בפשעי מלחמה כוזבים מכיוון שישראל הלכה למרחק שאף צבא בהיסטוריה לא עשה במצב העירוני הקשה ביותר, מצב לוחמה עירונית, מבקשת מהאוכלוסייה לעזוב וחמאס יורה בהם כדי להשאירם שם כך שהנפגעים יופיעו ברשתות הבינלאומיות השונות.
אני מבין את ההשפעה העצומה שיש לכך על הציבור בגרמניה ובאירופה, ובמידה מסוימת באמריקה. אבל אומר לך, כפי שאמרתי לקנצלר, יש הבדל גדול אחד. אולי איננו יכולים לשלוט בכך, אך שינינו את ההיסטוריה היהודית במובן זה שאלה שמכפישים אותנו אינם יכולים עוד להשמיד אותנו. כי כשהם באים לעשות זאת, כפי שעשו ב-7 באוקטובר, אנו דוחקים אותם לאחור.
וכשהם מנסים לשים סביבנו לולאת מוות, כפי שאיראן ניסתה עם שלוחיה, אנו דוחקים אותם לאחור. זהו ההבדל הגדול. ואני חושב שהאמת הזו תתפשט ואני משבח את הקנצלר על אמירת האמת במספר הזדמנויות חשובות. אך עדיין יש לנו עבודה לעשות כדי להסביר במה אנו נלחמים, כיצד אנו נלחמים, ולמה אנו עושים לא רק את מה שאנו עושים למען הגנתנו, אלא למען הגנת גרמניה והגנת החברות החופשיות בכל מקום. ואני אומר גם שכנינו הערבים הלא-רדיקליים. למעשה, הם מבינים זאת טוב יותר מרוב.
בשאלה של שתי מדינות, כעת יש לנו נקודת מבט שונה, כמובן, מכיוון שמטרתה של מדינה פלסטינית היא להשמיד את המדינה היהודית היחידה. כבר הייתה להם מדינה בעזה, מדינה פגומה, והיא שימשה לניסיון להשמיד את המדינה היהודית היחידה. אנו מאמינים שיש דרך לקדם שלום רחב יותר עם מדינות ערב וגם דרך להקים שלום בר-קיימא עם שכנינו הפלסטינים. אבל אנו לא ניצור מדינה שתהיה מחויבת להשמדתנו בפתח ביתנו.
וכפי שאתם יודעים, זה ענק. זה 50 קילומטרים רוחב, 70 קילומטרים רוחב בנקודה הרחבה ביותר. ואנו כמובן נדאג לביטחוננו.
הדבר האחד שנמיד נתעקש עליו הוא שכוח הריבונות הביטחוני מנהר הירדן, שנמצא ממש כאן, ועד הים התיכון, שנמצא ממש שם, יהיה תמיד בידי ישראל. וזה אומר שישראל תשלוט בגורלה, תמשיך להגן על ביטחונה למעננו ולמען אחרים גם כן.
אני חייב לומר, פרידריך, אני חושב שאנו על סף עידן חדש מכיוון שאני חושב שנשיג את הרחבת השלום. אני חושב שאנו בעידן חדש מכיוון שאני חושב שהאפשרויות של הטכנולוגיה עם הסיכונים שלה, במיוחד ב-AI, אך עם היתרונות החיוביים שלה הן עצומות בכל תחום, אני מתכוון, מחקלאות ועד בריאות ועד תחבורה. אני חושב שאנו יחד, נוכל להוביל זאת ולהפוך לא רק למעצמה משנית, אלא למעצמה ראשית בקידום האנושות.
אני מצפה לדיונים שלנו, ואני חייב לומר שאשתך הייתה אמורה לבוא לכאן, תביא אותה בפעם הבאה. זו תהיה הזדמנות, רגע להרחיב על הדברים הללו.
אז ברוך הבא, פרידריך, ברוך הבא, ידיד."
נושאים קשורים
