על פי כתב האישום, באוגוסט 2020, על רקע סכסוך אלים ומתמשך בין משפחות, נערך מפגש פיוס בין הצדדים. עוד לפני הפגישה, אלשאמלי ואחרים מבני משפחתו הסכימו לפגוע בבני משפחת היריבה, ונקבע כי מועד ביצוע הפגיעה יהיה בסיום מפגש הפיוס.
בסיום הפגישה, אלשאמלי ואחרים ארבו לאדם שחשדו שהיה מעורב בתקרית אלימה קודמת. במהלך המארב, אותו אדם נדקר, ואלשאמלי ירה בו מספר יריות באקדח, תוך כדי מרדף אחריו בשכונת מגורים. גם לאחר שאיבד קשר עין עם המטרה, אלשאמלי המשיך לירות לעבר בניין מגורים בו נכחו בני משפחה, ובמהלך הירי, קליע חדר לדירת מגורים ופגע בשריפה, שהייתה בביתה עם ילדיה הקטינים, פציעה שגרמה למותה.
בפני הבית המשפט העליון, המחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד יעל שרף, טענה כי מדובר במקרה קיצון בחומרתו של רצח באדישות, הכולל תכנון מוקדם, שימוש בלתי חוקי בנשק חם בלב אזור אזרחי, ואדישות מוחלטת לסיכון לחיי אדם. התביעה הדגישה גם את הצורך במאבק נחוש בתופעת האלימות הקשה, במיוחד בחברה הערבית, ובשימוש בכלי נשק ליישוב סכסוכים, על מנת להגן על שלום הציבור וביטחונו.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת התביעה וקבע כי מדובר באירוע חמור במיוחד, וקבע כי "לאור הצטברותן הרחבה והיוצאת דופן של נסיבות מחמירות בפעולות המערער והצורך הקיים, בשלב זה, להילחם בתופעת הירי בנשק חם ל'סגירת חשבונות' מסוג הנסיבות שבפנינו, ובפרט במגזר הערבי, לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו בעונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי, אף שהוא חמור באופן יוצא דופן".
בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, את התיק טיפלה פרקליטות מחוז מרכז.