משרד הגנת הסביבה הגיש היום (רביעי, 31/12) לממשלה את הדוח המעקב השני להכנת תוכניות היערכות לשינויי אקלים במשרדי הממשלה, המציג עדכון סטטוס נכון לדצמבר 2025. הדוח הוכן בהתאם להחלטת ממשלה 4079 ותיקון להחלטה 1902. הדוח בוחן את תהליך הגיבוש והגשת תוכניות ההיערכות המשרדיות, את מידת התאמתן להנחיות הממשלה, ואת הפערים שנותרו בהיערכות הלאומית לשינויי אקלים.
עידן סילמן, שרת הגנת הסביבה: "היערכות לשינויי אקלים היא תנאי יסוד לחוסן הלאומי של מדינת ישראל. דוח המעקב מציג התקדמות חשובה בעבודת משרדי הממשלה, אך גם מדגיש כי נדרשת האצה בהשלמת התוכניות, בהעמקת שיתופי הפעולה, ובתרגום ההיערכות למדיניות, תקציבים ויישום בשטח. משרד הגנת הסביבה ימשיך לקדם את המאמץ הממשלתי להיערכות מערכתית, מבוססת ידע, למען הגנת הסביבה ודורות העתיד".
עולה מהדוח כי רוב המשרדים שהגישו תוכניות היערכות זיהו את תחומי הפגיעות האקלימית הרלוונטיים להם והחלו בבניית צעדים לצמצום סיכונים ולהתמודדות עם השפעות שינויי האקלים בתחומי אחריותם. עם זאת, הדוח מצביע על שונות גבוהה בין המשרדים במידת הבשלות של התוכניות, בפירוט לוחות הזמנים, בהגדרת מנגנוני יישום ומדידה, ובתכנון התקציבי הנדרש ליישום בפועל.
הדוח כולל סקירות מקצועיות של התוכניות שכבר הוגשו על ידי משרדי הממשלה השונים, לרבות משרדי הבריאות, החקלאות, החינוך, האנרגיה והתשתיות, הבינוי והשיכון, התחבורה, משרד הגנת הסביבה וגופים ממשלתיים נוספים. לצד זאת, מצוין כי מספר משרדים מרכזיים טרם השלימו את גיבוש והגשת תוכניות ההיערכות, עובדה היוצרת פערים בהיערכות הלאומית הכוללת.
במטרה להציג דוח סטטוס רוחבי של היערכות משרדי הממשלה לשינויי אקלים, בוצעה בדוח ניתוח השוואתי של כלל תוכניות ההיערכות שהוגשו עד כה, על בסיס קריטריונים מקצועיים אחידים. הניתוח מראה כי ברוב המשרדים, האחריות להובלת התוכנית הוגדרה על ידי גורם ניהולי בכיר או גוף מטה רוחבי, לרוב בתחומי מדיניות, תכנון ואסטרטגיה, דבר המעיד על הטמעת התהליך ברמה הארגונית. עוד נמצא כי רוב התוכניות גובשו בהתאמה חלקית למתודולוגיה שנקבעה בהנחיות הממשלה, בעוד שרק מספר מוגבל של תוכניות נכתבו במתכונת שונה או ללא אפשרות להערכה. בהיבט המקצועי, רוב המשרדים ביססו עצמם על תחזיות אקלים מקומיות וגלובליות לצורך זיהוי סיכונים והשפעות רלוונטיות, ורק בחלק קטן מהתוכניות לא נכללה התייחסות מפורטת לנושא.
בהיבטים היישומיים, נמצא כי רוב המשרדים כללו הערכה תקציבית ראשונית לאמצעי היערכות, אם כי רמת הפירוט והאחידות בין התוכניות משתנה, וכשליש מהתוכניות לא כללו התייחסות תקציבית. בנוסף, כשני שליש מהתוכניות הגדירו גורמי אחריות פנימיים משרדיים לקידום האמצעים, ורובם כללו שיתופי פעולה עם משרדי ממשלה נוספים, במידות שונות. לעומת זאת, רק בחלק קטן מהתוכניות הופיע פירוט של לוחות זמנים, מדדי ביצוע ונהלי השתתפות ציבורית – נתון המשקף שלבי התקדמות שונים בתהליך גיבוש ההיערכות.
הדוח מדגיש עוד את הצורך בחיזוק שיתופי הפעולה הבין-משרדיים, העמקת הפירוט התקציבי של אמצעי היערכות, והטמעת מנגנונים ברורים ליישום, בקרה ומדידה כבסיס להיערכות ממשלתית יעילה ורציפה.
במקביל, מצוין בדוח כי בימים אלו מתבצע עדכון להנחיות הממשלה לכתיבת תוכניות היערכות, אשר יכללו כלים נוספים לתמיכה במשרדי הממשלה ויתאימו לטיוטת חוק האקלים הנמצאת בהליכי קידום.
דוח המעקב השני מהווה כלי מרכזי לבחינת מוכנותה של ממשלת ישראל להתמודדות עם שינויי אקלים. הדוח מדגיש כי לצד התקדמות ממשית בזיהוי סיכונים ובהתחלת תהליכי היערכות, נדרש מאמץ ממוקד ומתמשך להשלמת התוכניות, לחיזוק התיאום הבין-משרדי, ולהפיכת היערכות האקלים למדיניות יישומית, תקציבית ומדידה. משרד הגנת הסביבה ימשיך להוביל וללוות את משרדי הממשלה בתהליך במטרה לשמור על מוכנותה של מדינת ישראל לשינויי אקלים.