מאת שלווה אייל • 18 בדצמבר 2025
ירושלים, 18 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — כשהאוויר הירושלמי הקריר מתיישב בחצר בניין "המיפעל", חלל האמנים שהפך לבר מתחיל להתמלא באנשים. תחת אורות חמים על רצפת האבן הפנימית, מעגל של שמונה אנשים – יהודים וערבים, דתיים וחילונים – יושבים זה לצד זה, נשענים לתוך שיחה חיה בערבית על אמונה. אפילו מרחוק, ידיהם נעות באנרגיה, קצב קולם עולה ויורד בשפה משותפת.
בפטיו, קבוצת דוברי רוסית יושבת יחד, שיחתם זורמת בקלות של שפה מוכרת. לא רחוק משם, צרור של צעירים טורקים עומדים במעגל רופף, מדברים בתנועות מהירות, קולם נשזר באוויר החורפי. עשרות אנשים נוספים נודדים בין קבוצות בחצר ובפנים, מונחים על ידי מדבקות צבעוניות על ז'קטים שלהם המכריזות על השפות שהם מדברים או מקווים ללמוד.
זהו JerusaLANG, מפגש שבועי שבו הפסיפס התרבותי של ירושלים הופך לנראה, נשמע ואינטימי באופן בלתי צפוי.
“דבר אחד שאני לוקח מהאירועים האלה, ומה שנותן לי את הכוח להמשיך, זה לראות איך אנשים נפגשים בלי תקשורת או פוליטיקאים באמצע”, אומר מייסד JerusaLANG, אבנר, ל"שירות העיתונות של ישראל". “רוב האנשים, אני מאמין, טובים, ואפשר לראות את זה כאן.”
אבנר החל את האירוע בשנת 2023, זמן קצר לפני המלחמה. ההשראה? הוא טייל בירושלים כשגילה כמה שפות הוא שומע – ספרדית, אנגלית, ערבית, עברית, צרפתית, סינית. “חשבתי: בואו נשים אותם במקום אחד ופשוט ניתן לאנשים לדבר”, הוא נזכר.
עבור חולייטה, סטודנטית לדוקטורט מארגנטינה, המפגשים השבועיים פתחו דלתות בלתי צפויות. “פגשתי כאן בנות קוריאניות בפעם הראשונה”, היא אומרת. “נפגשנו שוב ויצאנו לטיול. זה היה מדהים. אני אוהבת את התרבות הקוריאנית.”
אהרון, מורה לעברית שעלה מאוזבקיסטן, אומר שהערב מרגיש כמו “ירושלים אמיתית – צעירים מרקעים שונים, מלאי אינטראקציות טובות ואווירה טובה.” הוא דובר עברית, אנגלית ופרסית בוכארית, דיאלקט יהודי של פרסית, ותמיד מופתע מהמגוון הלשוני שהוא שומע סביבו.
ליה, שעברה לאחרונה מניו יורק, עומדת ליד קצה החלל וצופה באנשים נעים בין קבוצות, מחליפים שפות באמצע משפט. “לדבר עברית שוטפת עזר לי להתחבר לאנשים כאן”, היא אומרת. “שפה היא הדרך שבה אתה מבין את נקודת המבט של מישהו.”
בפנים, ליד הבר, אביתר וסוהיל – חברים שנפגשו כאן לפני כשנה – צוחקים כשהם נזכרים כיצד חברותם צמחה. אביתר, ישראלי יהודי, בא לרכוש ידע בערבית. סוהיל, ערבי נוצרי מעמאן, רצה לתרגל עברית. “לפעמים זו פשוט כימיה”, אומר אביתר. סוהיל זוכר כיצד הכימיה הזו הובילה אותם פעם, לאחר נסיעה מאוחרת לתל אביב, לבלות את הלילה בשינה בישיבה שבה למד אביתר. “אפילו ארוחת השבת הייתה טובה מאוד”, הוא נזכר.
ככל שהלילה מעמיק, תערובת הקולות הופכת למקהלה רכה – אנגלית מהחצר הפנימית, צרפתית מהפטיו, מנדרינית וספרדית עולות מקבוצות קטנות בפנים. אנשים מחזיקים בירות או סיידר חם נגד הקור, מקלפים מדבקות שפה ממעיליהם, ונודדים משיחה אחת לשנייה, מבטאים מתנדנדים, מילים מתוקנות בעדינות – בחיוך.
נושאים קשורים
