מאת פֶּסַח בֶּנסוֹן ואֶזְרָה לֵב כֹּהֵן • 25 בדצמבר, 2025
ירושלים, 25 בדצמבר, 2025 (TPS-IL) — הדוגמנית הקנדית-סלובקית, מיריאם מטובה, מגבירה את פעילותה הציבורית למען הטלת אחריות על פלטפורמות המדיה החברתית בגין דברי שטנה מקוונים, וטוענת כי אנונימיות ללא הגבלה סייעה לנרמל איומים אנטישמיים ולאפשר לרטוריקה אלימה לפרוח ללא השלכות.
מטובה, בת 33, המתגוררת בטורונטו, הפכה למבקרת נחרצת של מה שהיא מכנה חוסר פעולה רגולטורית מצד ממשלות וחברות טכנולוגיה, במיוחד כשהיא מתמודדת עם קמפיין מתמשך של הטרדות מקוונות. בנובמבר, היא נאלצה לרדת מנסיעת אובר לאחר שנהג גילה שהיא יהודייה, תקרית שהובילה מאוחר יותר להסדר שהיא טוענת שאינה יכולה לדון בו. מאז, לדבריה, נפח האיומים המופנים אליה ברשת גבר, עם מסרים המהללים את אדולף היטלר, קוראים לרצוח אותה, ומכוונים לזהותה היהודית ולציונות.
“רמת האנונימיות הזו יוצרת כר פורה לקיצוניות, הטרדה והסלמה,” אמרה מטובה לשירות העיתונות של ישראל. “היא מאפשרת לשנאה להיות מוגברת ומנורמלת ללא אחריות, ורטוריקה אלימה הופכת לדבר שבשגרה. איומים מתחילים להרגיש מקובלים על האנשים שמבצעים אותם.”
דוגמאות להודעות שמטובה טוענת שהיא רואה מדי יום באינסטגרם ובטוויטר כוללות שבחים מפורשים לאלימות ורצח עם. היא שיתפה צילומי מסך של כמה מהתגובות.
“היטלר היה צודק,” נכתב בתגובה אחת. אחרות היו מאיימות יותר באופן מובהק, כגון, “היה צריך פשוט לשחוט לך את הגרון חחח,” ו”אוהבת רצח עם חסרת בושה!!! יום אחד תקצרו את מה שזרעתם!!!” כמה פוסטים ניסו להפריד בין אנטישמיות לאנטי-ציונות תוך שהם עדיין מכוונים לזהותה, כגון, “היא ציונית מוצהרת. אל תערבבו את זה עם יהדות. המטורפים הרוצחים האלה ואלה שתומכים במשטרם הדוחה לא ידעו שלווה. #FreePalestine,” ו”עוד סלובקית שמנסה להיות יהודייה. ציונות היא נאציזם ולא יהדות.”
הפעילות של מטובה קיבלה דחיפות נוספת בעקבות מעצרם של שלושה גברים הקשורים למדינה האסלאמית, שנעצרו על ידי משטרת טורונטו והואשמו בניסיון לחטוף נשים יהודיות באקדח. אחד מהשלושה שוחרר בערבות, החלטה שעוררה זעם בקהילה היהודית. השלושה נעצרו בשכונתה של מטובה, מה שהעמיק עוד יותר את החששות לגבי בטיחות הציבור.
“זה די מפחיד לקבל את כל איומי המוות האלה ואז לראות מחבלים משוחררים בערבות. אין לי יותר מילים למדינה הזו,” אמרה ל-TPS-IL.
מטובה הדגישה כי ביקורתה אינה מכוונת כלפי שוטרים עצמם, אותם שיבחה על ביצוע המעצרים, אלא כלפי מה שהיא רואה ככישלונות מערכתיים בטיפול באיומים ברצינות. “הייתי גאה מאוד במשטרה על שתפסו את האנשים האלה,” אמרה. “אבל למחרת, כשפתחתי את החדשות וגיליתי שהם שוחררו בערבות, התאכזבתי מאוד. במיוחד מכיוון שאני מקבלת 20 עד 30 איומים ברשתות החברתיות ביום. כאילו, איך אני אמורה להרגיש?”
היא הגישה תלונות רשמיות במשטרה ואומרת שתיעוד איומים חיוני, גם כאשר התוצאות איטיות. “הגשת תלונה חיונית. היא יוצרת רישום רשמי ועוזרת לבסס דפוסים אם האיומים מסלימים,” אמרה. “במקרה שלי, הם מסלימים, אבל שום דבר לא קורה.”
מאבק בשנאה מקוונת
מטובה, בעלת תואר דוקטור במדעי המדינה המתמקד ברגולציה ממשלתית ואחריותיות, טוענת שפלטפורמות המדיה החברתית עדיין מנוהלות על פי כללים מיושנים שאינם משקפים עוד את היקף או את ההשפעה של שנאה מקוונת. “אינסטגרם נוצרה לפני 15 שנה ואנחנו עדיין חותמים על אותם תנאים ותקנות מלפני 15 שנה, כשהשנאה הייתה שונה לחלוטין,” אמרה. “שנאה מקוונת היא נקודת האפס של הקיצוניות, והרגולציה לא עמדה בקצב הטכנולוגיה.”
היא מאמינה שנדרשים אמצעי אימות חזקים יותר, כולל קישור חשבונות לזיהוי מאומת או לפרטי תשלום. “אי אפשר שיהיו אנשים שאי אפשר לאתר אותם ברשת שמפיצים דברים שהם לא נכונים או מאיימים על אנשים או מטרידים אנשים ברשת,” אמרה מטובה. “אין הבדל בין להגיד משהו לאדם בחיים האמיתיים לבין להגיד את זה ברשת.”
המתקפה הקטלנית האחרונה על יהודים בחוף בונדי בסידני “מזכירה לנו ששנאה מקוונת לא נשארת רק ברשת. היא מדרדרת אנשים ומאמתת אידיאולוגיות מסוכנות ומורידה את הסף לאלימות.”
מטובה דוחה את ההאשמות שיהודים מדברים כדי להשתיק דיון, וטוענת שהסיכון הוא קיומי. “אנחנו מדברים כי אנחנו רוצים להישאר בחיים,” אמרה. “כאשר איומים אנטישמיים ממוזערים, כאשר מבצעיהם אינם עומדים בפני השלכות אמיתיות והחברה מתייחסת לאזהרות אלו כהגזמה, זה מהדהד את אותו דפוס מסוכן שמשפחתי חוותה לפני השואה.”
סבתה, ניצולת שואה כעת בת למעלה מ-90, גם היא הותקפה בהתקפות מקוונות. “הם תוקפים את סבתא שלי ואומרים לי שהיטלר היה צריך לעשות אותו דבר למשפחה שלי,” אמרה מטובה. “זה כל כך בלתי מתקבל על הדעת. זו תחושה של אכזבה עמוקה שהיא צריכה לראות את זה.”
למרות העוינות, מטובה אמרה שהיא לא מתכננת לעזוב את קנדה. במקום זאת, היא מחפשת שינוי מבני. היא מתכננת לשתף פעולה עם הארגון “End Violence Everywhere” המבוסס בטורונטו כדי להוציא מכתב פתוח לפוליטיקאים הקורא לקבוע סטנדרטים ניתנים לאכיפה עבור פלטפורמות מקוונות. “אם הפלטפורמות לא ייקחו אחריות ויווסתו את עצמן, אז הממשלות שלנו חייבות לכפות עליהן לעשות זאת,” אמרה.
מטובה ממשיכה גם את פעילותה למען “Israel Friends”, עמותה שסיפקה למעלה מ-55 מיליון דולר בסיוע לצוותי אבטחה אזרחיים ותמיכה בישראלים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
“המטרה שלי היא לעסוק בקובעי מדיניות ומובילי חברות,” הוסיפה מטובה. “אבל אם הם לא יגיבו, אנחנו אפילו לא יכולים לנהל דיון. לדבר זה לא בחירה עבורי. זה עניין של הישרדות.”
נושאים קשורים
