מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 24 בפברואר 2026
ירושלים, 24 בפברואר 2026 (TPS-IL) — כאשר תושבי שדרות נמלטו מעירם ב-7 באוקטובר 2023 ואילך, הם התפזרו ב-165 בתי מלון ובתי הארחה שונים. 23,000 תושבי קריית שמונה, שפונו שבועיים לאחר מכן מגבול לבנון, נמצאו מפוזרים בכ-300 מתקני לינה ב-100 יישובים נפרדים. משפחות מאותו הרחוב מצאו את עצמן במרחק שעות זו מזו.
עד תחילת נובמבר 2023, כ-246,000 ישראלים נעקרו מבתיהם בצפון ובדרום הארץ – כרבע מיליון אנשים בתנועה, ללא מערכת ממשלתית מאוחדת שתעקוב אחריהם, תתאם עבורם או תשרת אותם.
ביקורת מקיפה של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסמה ביום שלישי, שחזרה כיצד נראה הכאוס הזה מבפנים. מבקר המדינה סוקר באופן קבוע את מוכנותה של ישראל ואת יעילותן של מדיניות הממשלה. אנגלמן פרסם גם דוחות המדגישים כשלים בפינוי יישובי קו העימות וכיצד ילדיהם איבדו שנתיים של חינוך.
"עם פרוץ המלחמה, לממשלה לא הייתה מערכת מחשב שתאפשר לה לרכז ולנהל מידע על כרבע מיליון תושבים שפונו מבתיהם", אמר אנגלמן. "זה היה כשל שהשפיע ישירות על היכולת ליישם, בשבועות שלאחר פרוץ המלחמה, מערכת טיפול מהירה, מסודרת וחיובית לאוכלוסייה רחבה".
## מאולתרות בקנה מידה גדול
המספרים מאירים את היקף המאולתרות הנדרשת. אילת, עיר נופש בים סוף עם 53,000 תושבים, יועדה בתכנון שלפני המלחמה לקלוט 57,000 מפונים – יותר אנשים ממה שכבר גרה בה. המועצה האזורית תמר, אזור מדברי דליל אוכלוסייה בדרום ישראל, קלטה בסופו של דבר יותר מפי שמונה מאוכלוסייתה. יחד, שתי הרשויות הללו קלטו יותר מחצי מכלל המפונים שקיבלו 14 הרשויות הקולטות שהביקורת בחנה.
עם זאת, אף אחת מהן לא קיבלה הודעה מוקדמת על הגעת מפונים. אף אחת מ-14 הרשויות הקולטות לא קיבלה הודעה רשמית מגוף ממשלתי כלשהו – לפני או אחרי תחילת המלחמה – על מספר האנשים שהגיעו אליהן, מאין הם באו, או מה הם יזדקקו. רובם למדו על מפונים מגיעים ממנהלי מלונות, מגורמים ביישובים מפונים שפנו לעמיתיהם ישירות, או ממפונים שהגיעו למשרדים עירוניים.
הדוח תיאר היעדר מוחלט של סמכות תיאום שהבטיחו תכניות שלפני המלחמה. רשות החירום הלאומית, הידועה בראשי התיבות שלה רחל – הכפופה למשרד הביטחון – מעולם לא הגיעה להסכמה עם משרד הפנים איזו מהן אחראית לניהול פינוי אזרחי המוני. כשהמלחמה פרצה, שתיהן נסוגו.
"מצאנו אי-סדר מוחלט בפינוי היישובים," אמר אנגלמן. "השיכון במתקני לינה לא נעשה לפי תוכנית מסודרת, אלא לפי זמינות. עקרון שימור הקהילתיות לא נשמר".
תושבי קיבוץ נירים שפונו לאילת משחררים בלונים צהובים בסולידריות עם חטופים ישראלים ב-4 בנובמבר 2023. צילום: אדל ראמר/TPS-IL
## "פירורים פזורים ברחבי הארץ"
מפונים מאותם יישובים פוצלו בין מלונות מרובים, לעיתים בערים שונות, מה שפירק את הרשתות החברתיות שיכלו לעזור להם להתמודד. כאשר קבוצות שונות חלקו מלון, חיכוכים היו נפוצים: תרומות שהגיעו לקהילה אחת עוררו טינה באחרת. משפחה מקריית שמונה שצוטטה בביקורת תיארה קבלת הקצאות מלון נפרדות לכל בן משפחה – "היינו למעשה פירורים פזורים ברחבי הארץ".
באשקלון, העיר השישית בגודלה בישראל, ההתמוטטות הייתה כמעט מוחלטת. רק כ-5% מ-70,000 תושביה הזכאים הגיעו למלונות במימון ממשלתי. 68,000 הנותרים קיבלו מענקי דיור בשווי 328 מיליון שקל (105 מיליון דולר) ללא אימות שהם אכן פונו. משרד הפנים לא הנפיק נוהל מחייב המגדיר מה רשות מפנה אמורה לעשות.
ניהול הנתונים היה כאוטי באותה מידה. מערכת מעקב ממשלתית בשם "תיבת נוח" הופעלה על ידי פיקוד העורף במשך עשרה ימים בלבד, ורשמה רק כ-9,000 מפונים לפני שננטשה. שישה חודשים לתוך המלחמה, מערכת חלופית בשם "יחד" החזיקה נתונים על כמחצית מכלל המפונים בלבד – ולא הכילה מידע על ילדים שפונו עם משפחותיהם.
"בהיעדר תשתית מידע מסודרת, לא ניתן היה לקבל תמונה מקיפה של המצב," אמר אנגלמן. ההוצאה הממשלתית על לינה במלונות ובתי הארחה בלבד הגיעה ל-5.26 מיליארד שקל (1.69 מיליארד דולר) עד יולי 2024 – ששולמו ברובם על סמך נתונים שסופקו על ידי המלונות עצמם ולא על ידי אימות ממשלתי עצמאי כלשהו.
אל הוואקום נכנסו מתנדבים. ברחבי ישראל, ארגוני חברה אזרחית, קבוצות קהילתיות ואזרחים בודדים גויסו תוך שעות כדי לספק מזון, ביגוד, תמיכה פסיכולוגית, תחבורה ואספקה בסיסית שהממשלה לא הצליחה לספק. שתים עשרה מתוך 14 הרשויות הקולטות הקימו מרכזי פעילות התנדבותיים. ללא גיוס זה, מצאה הביקורת, רשויות בערים רבות היו נכשלות לעמוד בצרכים הבסיסיים ביותר של המפונים.
מפונה מקיבוץ בארי לכד את התחושה הרווחת בקבוצת מיקוד שנערכה על ידי משרד מבקר המדינה: "אם לא התרומות והארגונים שעזרו לנו, היינו קורסים, קורסים פיזית. אין מדינה. המדינה לא קיימת, היא לא פקטור".
נושאים קשורים
