הוועדה, בראשות ח"כ אלון שוסטר, קיימה דיון מעקב בנושא שיקום רפואי של פצועי מלחמת "חרבות ברזל", על בסיס דוח מיוחד של מבקר המדינה מינואר 2026.
יו"ר הוועדה ח"כ אלון שוסטר: "מערכות הרפואה והשיקום נדרשות להתמודד עם היקף פציעות חסר תקדים, ולא מספיק להצביע על הכשלים; יש להבטיח יישום מהיר ומדיד של ההמלצות. חובת הכנסת והגופים המבצעים היא להבטיח שההמלצות ייושמו במסגרת לוחות זמנים מוגדרים, ושהפצועים לא ייתקעו בבירוקרטיה."
הדוח שהוצג בדיון הראה כי נכון לספטמבר 2025 טופלו למעלה מ-20,000 פצועים, ודיווחים מאוחרים יותר העריכו את המספר בכ-26,000. עוד דווח כי כ-1,660 פצועים טופלו במחלקות שיקום בבתי חולים בין 7 באוקטובר 2023 ליולי 2025. הביקורת מצאה כי ערב המלחמה היה מחסור של אלפי אנשי שיקום, וכי מכסת כוח האדם לא עודכנה מאז 2003. נציג משרד מבקר המדינה הצביע על כך שלפציעות פיזיות השלכות תעסוקתיות, חברתיות, זוגיות, רפואיות ומשפחתיות, וקרא ליחס לפצועים כאל "משימה לאומית".
ד"ר מיכל פינק לוי, סגנית מנהל החטיבה הרפואית במשרד הבריאות: "משרד הבריאות החל תהליך פנימי של הפקת לקחים כמעט מיד לאחר ה-7 באוקטובר. המשרד גיבש תוכנית שיקום לאומית בהשקעה של למעלה מ-250 מיליון שקלים, הגדלת חדרי שיקום והרחבת תשתיות; מספר חדרי השיקום גדל (כ-1,004 מיטות ערב המלחמה, עם תוספות סדירות בתוכנית עד 2028). הגידול במיטות חייב ללכת יד ביד עם גידול בכוח אדם והכשרתו, והמשרד מקדם שיקום קהילתי, שיקום ביתי ופיתוח מערכות מידע חדשות. אנו מפתחים דשבורדים דיגיטליים שיאפשרו לנו לקבל מידע בזמן אמת ככל הניתן. המשרד נערך גם לנוהל שיקום חירום ומפתח תוכניות הכשרה אקדמיות ייעודיות, לרבות הכשרה בבניית פרוטזות."
משרד הבריאות הציג בדיון פעולות היערכות חירום: הקמת חדר שיקום בתוך חדר המלחמה הלאומי לבריאות, פיתוח נהלים, העברת מחלקות בעת הצורך, הפעלת שיקום ביתי והקמת מרכזי יום קהילתיים להקלת העומס מבתי החולים. לוי ציינה כי קופות החולים הן שותפות פעילות במודל זה, וכי יש להפנות מטופלים למוסדות חלופיים או לשיקום קהילתי לפי הצורך: "ברור שעדיף לכולם להיות בבית מאשר בבית חולים."
ליאת גרטמן, סגנית מנהלת אגף שיקום במשרד הביטחון: "האגף מקבל בין 1,000 ל-1,500 פצועים חדשים מדי חודש; המענה כולל את מודל 'שיקום תחילה', דחיית ועדות רפואיות מסוימות כדי לספק תמיכה רפואית, שיקומית וכלכלית מיידית; ללא אישור תקציבי ארוך טווח והרחבת כוח אדם, האגף 'לא יצליח לעמוד על הרגליים לאורך זמן'. האגף פועל גם להנגשת מידע דיגיטלי, קיצור זמני המתנה והקלה על עומסים בירוקרטיים, אך העומס על היחידות והשירותים במחוזות נותר גבוה."
מפקד מרכז הרפואה של צה"ל, אלוף-משנה אבי שיינא: "צה"ל מלווה את הפצועים מרגע הפציעה בשדה הקרב ועד להעברת האחריות להמשך השיקום, בשיתוף פעולה הדוק עם מערכת הבריאות ואגף השיקום במשרד הביטחון. ההישגים בטיפול התאפשרו בזכות סנכרון מתמשך, כאשר צה"ל קובע את יעד הפינוי המהיר ביותר בזמן אמת בהתאם למצב הרפואי והצרכים המבצעיים. גם לאחר האשפוז, נציגי חיל הרפואה ממשיכים ללוות את הפצועים בבתי החולים להבטחת מעבר חלק, כאשר ההחלטות על מסלול השיקום מתקבלות בשיתוף פעולה מלא עם הפצוע ומשפחתו. בעקבות לקחי המלחמה, אנו פועלים כעת לשיפור והנגשת העברת מידע למשפחות וחיזוק התיאום בין כל הגורמים המלווים."
מנהל המרכז הרפואי בני ציון, פרופ' אוהד הוכמן: "מערך השיקום דורש ראייה מערכתית רחבה שתספק מענה לנפגעי מלחמה לצד כלל החולים השגרתיים. עלינו להיערך למצבי חירום באמצעות מנגנוני תעדוף ורגולציה, תוך איזון בין רצון המטופל ליכולות המערכת, ולטפל בדחיפות בסוגיית אמצעי המיגון החסרים בחלק ממחלקות השיקום בארץ. בנוסף, קיים מחסור חמור באנשי מקצוע בתחום הבריאות; הפעלת תשתיות בשעות אחר הצהריים יכולה להרחיב שירותים, אך מנגנון המענקים הנוכחי יצר עיוותים ולמעשה הוביל לצמצום שירותים עקב אי-זכאות של חלק מהאנשי מקצוע – פניתי למשרד הבריאות לבחינה מחודשת של נושא זה."
מנהלת בית החולים איכילוב, ד"ר אורלי ברק צפריר: "יש לבחון את מערך השיקום מפרספקטיבה שוויונית ולצמצם פערי פעילות ופערים בין שיקום כללי לשיקום גריאטרי, המבוסס כיום על חלוקה גילאית בלתי מוצדקת מבחינה רפואית. הסבת משאבי שיקום גריאטרי לסיוע לנפגעי מלחמה יצרה מחסור לאוכלוסיות אחרות, וחיזוק המערכת כולה הוא תנאי הכרחי להתמודדות עם מצבי חירום מבלי לפגוע ברצף הטיפולי. שיקום הוא תהליך מתמשך לאורך החיים, ולכן חיוני לחזק את השיקום הביתי והקהילתי, להסיר חסמים כלכליים, ולספק מענה ייעודי לפגיעות ראש קלות ובלתי נראות הפוגעות באופן דרמטי בתפקוד ובתעסוקה."
נציג ההסתדרות הרפואית, ד"ר אלון פרידמן: "המלחמה שינתה את תפיסת הציבור והפכה את השיקום משדה שנתפס בעבר כמשני, לחיוני ברפואה. עם זאת, למרות תוספת מיטות, עדיין קיימים פערים משמעותיים ומחסור ברופאי שיקום ובשירותים קהילתיים. המחסור בשיקום יום מאריך אשפוזים שלא לצורך ופוגע ברצף הטיפולי, ויש צורך בתמריצים דחופים להגדלת מספר המתמחים בתחום. עלינו להרחיב תמיכה מקצועית בפגיעות ראש טראומטיות בלתי נראות ולחזק את השיקום התעסוקתי כדי לספק הכוונה וכלים למי שיכול ורוצה לחזור לעבודה וללימודים."
דנה פינסוב, נציגת ארגון נכי צה"ל: "מאפייני המלחמה הנוכחית מחייבים אותנו להרחיב את הפרספקטיבה על שיקום תעסוקתי. בעבר אגף השיקום טיפל בעיקר בחיילי סדיר צעירים, כיום יש אוכלוסייה עצומה של מילואימניקים שנפצעו לאחר שכבר פיתחו קריירה, לימודים ובנו מסלולי חיים. עבורם, הפציעה מחייבת חשיבה מחודשת והכשרה מחדש מלאה, לעיתים כולל לימודים מתקדמים. מערך השיקום אינו מממן כיום תואר שני אם תואר ראשון לא מומן על ידו, וזוהי מגבלה משמעותית; אדם שאינו יכול לחזור למקצועו זקוק לכלים לבניית עתידו, והתאמת ההשכלה היא חלק אינטגרלי מהשיקום."
נילי שרעבי, אמו של נועם, חייל מיחידת גבעתי שריונר שנפצע קשה בחאן יונס, ונציגת עמותת "עדות" למשפחות הפצועים: "בני נועם קיצר את טיול השנה שלו בחו"ל ב-7 באוקטובר, שב מיד לישראל להילחם, ונפצע קשה בקרב בעזה, איבד שלושה מחבריו ומפקדו. מאז דצמבר 2023, אנו במסע שיקום ארוך, וכמי שמלווה אותו יחד עם משפחות רבות אחרות, אני רוצה להבהיר: אנו, בני המשפחה, איננו אורחים ליד מיטת הפצוע; אנו חלק אינטגרלי וחיוני ממערך השיקום שלו. לצד הערכה עצומה למסירות הצוותים הרפואיים, אנו נתקלים בפערים קשים וחוסר תיאום ניהולי הפוגעים בחלון ההזדמנויות של ילדינו בשיקום בזמן אמת. הפכנו בעל כורחנו לפקידות במשרה מלאה המנהלות בירוקרטיה בלתי אפשרית מול קופות החולים, משרד הביטחון ובתי החולים, ללא ידע או סמכות. אנו דורשים שהמדינה תגדיר באופן מיידי נוהל ברור המגדיר 'בן משפחה מטפל' שיקבל גישה מלאה למידע, ותמנה מנהל מקרה רפואי לכל פצוע קשה לתיאום הטיפול והפחתת העומס הבירוקרטי על המשפחות, כדי שנוכל להתמקד במה שבאמת חשוב: תמיכה בילדינו והחזרתם לחיים."