ירושלים, 11 ביוני 2026 (TPS-IL) – ירידה בשומן הבטני עשויה להביא לתועלות הנמשכות זמן רב יותר ממה שחשבו בעבר – גם אם המשקל חוזר בסופו של דבר, כך עולה ממחקר ישראלי גדול המאתגר את החשיבה המקובלת לגבי הצלחת דיאטות.
המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מציע שמיקום איבוד השומן חשוב יותר מהמספר שעל המשקל. מדענים מצאו שהפחתת שומן ויסצרלי – השומן העמוק בבטן העוטף את האיברים הפנימיים – קשורה באופן הדוק לסיכון נמוך יותר לטווח ארוך לסוכרת מסוג 2, גם שנים לאחר שהתערבות אורח החיים המקורית הסתיימה. הוא גם מחזק ראיות גוברות לכך שפיזור שומן פנימי הוא מנבא טוב יותר למחלות מטבוליות מאשר מדד מסת הגוף (BMI) בלבד.
ד"ר הדר קליין, החוקרת המובילה של המחקר, אמרה ל-The Press Service of Israel כי הממצאים מצביעים על כך ששינויים באורח החיים עשויים להשאיר חותם ביולוגי מתמשך.
"הממצאים שלנו מצביעים על כך שהגוף עשוי לשמר זיכרון קרדיו-מטבולי ארוך טווח של איבוד שומן ויסצרלי", אמרה קליין, RD, MSc ודוקטורנטית. "גם לאחר שהמשתתפים השמינו מחדש, ההפחתה בשומן הוויסצרלי שהושגה במהלך התערבות אורח החיים בת 18 החודשים נשמרה חלקית ונשארה קשורה לבריאות מטבולית טובה יותר לטווח ארוך".
היא הסבירה: "זה אומר שהשמנה מחדש לא בהכרח שווה לנסיגה מטבולית מלאה. תקופה מוצלחת של אורח חיים בריא עשויה להשאיר חותם פיזיולוגי מגונן שנמשך שנים".
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Circulation, עקב אחר 366 משתתפים ממחקרי הדיאטה CENTRAL ו-DIRECT-PLUS, שנערכו על ידי האוניברסיטה בשיתוף עם חוקרים בינלאומיים. המשתתפים עברו תוכניות תזונה ופעילות גופנית מובנות למשך 18 חודשים ולאחר מכן עקבו אחריהם עד עשור, עם סריקות חוזרות של דימות תהודה מגנטית (MRI) שמדדו את פיזור השומן בפירוט.
באמצעות סריקות MRI ברזולוציה גבוהה של 3.0 טסלה, החוקרים עקבו אחר שומן ויסצרלי לצד שומן בכבד, שומן בלבלב ושומן תת-עורי בבטן.
ההשפעה המטבולית הייתה משמעותית. כל הפחתה של 10% בשומן הוויסצרלי במהלך ההתערבות נקשרה לכ-30% סיכון נמוך יותר לפתח סוכרת מסוג 2 בשנים מאוחרות יותר. הפחתות גדולות יותר הראו הגנה חזקה אף יותר, כאשר הפחתה של 20% נקשרה לירידה של כמעט 50% בסיכון.
בעוד שהמשתתפים השמינו מחדש חלק ניכר מהמשקל שאבד להם לאורך זמן, רמות השומן הוויסצרלי נותרו נמוכות יותר מהבסיס. שומן בכבד חזר לרמות ההתחלתיות, ושומן בלבלב אף עלה מעבר לרמות הבסיס.
חוקרים אומרים כי הממצאים עשויים להשפיע על הפרקטיקה הקלינית, ולעודד רופאים לעקוב מקרוב יותר אחר היקף המותניים ולראות בשומן הוויסצרלי יעד טיפולי ולא תוצר לוואי נסתר של מאמצי ירידה במשקל. הדבר עשוי להסיט את מדדי ההצלחה מעבר ל-BMI לכיוון פיזור שומן בבטן.
"בפרקטיקה הקלינית השגרתית, יש להשתמש בהיקף המותניים באופן עקבי יותר כסמן פשוט ונגיש לשומן בטני ולסיכון קרדיו-מטבולי. כאשר הדבר אפשרי, הערכה ישירה של שומן ויסצרלי תהיה טובה אף יותר", אמרה קליין. עם זאת, סריקות MRI וסריקות ספיגת עצם כפולה (DXA) אינן אפשריות על בסיס יומיומי.
"עלינו לפתח שיטות נגישות, זולות וניתנות להרחבה יותר להערכת שומן ויסצרלי ולמעקב אחר שינויים לאורך זמן", אמרה ל-TPS-IL.
קליין הזהירה כי התוצאות כרגע חלות רק על התערבויות אורח חיים. היא אמרה ל-TPS-IL כי עדיין לא ידוע אם תרופות לירידה במשקל מפיקות את אותה השפעה. מחקרים עתידיים, לדבריה, חייבים לקבוע "האם הן מפיקות גם איבוד שומן ויסצרלי בר-קיימא".
אך הצעד המיידי הבא, לדבריה, "הוא לתרגם את הממצאים הללו לפרקטיקה קלינית ולהבין את הביולוגיה הבסיסית".
קליין הדגישה כי בעוד שמדד מסת הגוף (BMI), שהוא כלי סינון המעריך אם לאדם יש משקל תקין על ידי השוואת משקלו לגובהו, נותר שימושי, "הוא לא צריך להיות עוד המדד המרכזי היחיד להצלחה".
