הודעת לעיתונות של הכנסת • 28 בינואר 2026
הוועדה המיוחדת לטיפול בניצולי השואה, בראשות ח"כ יסמין פרידמן (יש עתיד), קיימה היום (שלישי) דיון מיוחד לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, תחת הכותרת "המשפחה היהודית בשואה – אובדן, זיכרון והמשכיות".
יו"ר הוועדה, ח"כ פרידמן, פתחה את הדיון ואמרה: "עבורי, כיו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בניצולי השואה, יום זה מרגש במיוחד. אך מעבר לתפקידי הציבורי, זהו רגע אנושי – רגע שמזכיר לנו שהשואה אינה רק פרק בהיסטוריה; היא חיה בזיכרונות, בגופם ובנפשם של אלו ששרדו אותה, והיא ממשיכה להדהד לדורות הבאים".
גדעון זארא מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת ציין כי נכון לאמצע ינואר 2026, כ-111,000 ניצולי שואה וקורבנות רדיפות אנטישמיות חיים בישראל ומקבלים פיצויים או מענק שנתי.
במהלך הדיון, שלוש ניצולות שואה שיתפו את סיפורן האישי, ביניהן שושנה טריסטר, ניצולת שואה שעלו לישראל בשנת 1950: "לא היה מי שיעזור לנו אחרי המלחמה. אמי השביעה אותי לא לספר לאיש מה עברנו, כי אמרה שאף אחד לא יאמין למה שחווינו. בני הערובה שלנו ידעו שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם. לקח זמן, אבל הייתה תקווה. היו רגעים שאיבדנו תקווה".
ח"כ מאור כהן (יש עתיד) אמרה: "ניצולי השואה הם תזכורת חשובה למה שאנו נלחמים למענו. המשימה שלנו היא לזכור ולהנציח לטובת הדורות הבאים, וגם לאפשר לאנשים הללו להזדקן בכבוד במדינת ישראל. עדיין יש ניצולי שואה בישראל שחיים בעוני. בימים הקרובים יאושר תקציב מדינה נוסף. מכאן, אני קוראת קריאה ברורה: אחרי כל מה שנאמר כאן, חייב להיעשות הצעד הבסיסי ביותר – לתעדף את הניצולים ואת זכויותיהם".
שיר לוי, נציגת "זיכרון בסלון", יוזמה הפועלת בישראל מזה עשור, אמרה: "היוזמה מאפשרת לניצולי שואה לספר את סיפורם, ומאפשרת לנו, הדור הצעיר, להקשיב להם. הנתונים שהוצגו בתחילת ישיבת הוועדה מראים כמה גדולה האחריות המוטלת עלינו, הדור הצעיר. כל אחד ואחת מאיתנו חייב לקחת את הזיכרון הזה ולהמשיך להעביר אותו הלאה".
קולט אביטל, יו"ר ארגון ארגוני ניצולי השואה בישראל, אמרה: "יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום שבו פרלמנטים, בתי מחוקקים וממשלות ברחבי העולם מנסים לזכור לא רק את הקורבנות, אלא גם את הלקח. אנו שומעים כל הזמן על אירועים אנטישמיים ברחבי העולם. היום, אנו חיים עם אותה שנאה שגרמה לשואה, אולי אף שנאה גדולה יותר. עלינו לשאול את עצמנו מה אנו יכולים לעשות כדי להילחם בשנאה הזו".
ניצולת שואה נוספת, ילידת בודפשט, הונגריה, שיתפה:
"אמי הרימה אותי על זרועותיה, כי לא יכולתי לעמוד על רגליי, והחביאה אותי ואת אחותי עמוק בתוך האשפה בגטו. היא אמרה לנו לא לבכות או לדבר עד שתחזור לקחת אותנו. אחותי ואני אחזנו ידיים, בכינו ונרדמנו. ואמי חזרה והוציאה אותנו. אין לי מושג איך היא הצליחה להוציא אותנו מהגטו".
היא הוסיפה כי הוריה, כמו כל הניצולים, יכולים להיות גאים מאוד בכך ש"נלחמו על הארץ והקימו יישובים. כולם יכולים להיות גאים בדור השני והשלישי. עם ישראל חי".
מחוץ לאולם הוועדה, הוצגה תערוכת ציורים המציגה את נקודת מבטן של שתי ניצולות, פאני בן-אמי ושושנה טריסטר. בסיום הדיון, הוענקו תעודות הוקרה לניצולי השואה ששיתפו את סיפורן האישי.