מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 7 ביולי 2026
ירושלים, 7 ביולי 2026 (TPS-IL) — חוקרים ישראלים מצאו כי חלקיקי צמיגים שנותרים על כבישים יכולים לשמש כמקורות ארוכי טווח לזיהום כימי, ועלולים לאפשר למזהמים לעבור מהקרקע ליבול מזון.
כל נסיעה ברכב משאירה אחריה יותר מפליטת גזי פליטה. כשהצמיגים נשחקים כנגד פני הכביש, הם משחררים חלקיקי גומי זעירים הנערמים בקרקעות ובנתיבי מים סמוכים לכבישים ודרכים מהירות. מחקר ישראלי חדש מצא שחלקיקים אלו אינם רק פסולת מיקרופלסטיק פסיבית, אלא יכולים להמשיך לשחרר מזהמים כימיים שעשויים להגיע ליבול מזון.
ברמה גלובלית, מיוצרים כ-1.5 מיליארד צמיגים מדי שנה, וחלקיקי שחיקת צמיגים מוכרים יותר ויותר כמקור עיקרי לזיהום מיקרופלסטיק. חלקיקים אלו יכולים להגיע לנופים חקלאיים באמצעות השקעה אטמוספרית, נגר כבישים, השקיה במי שפכים, וביו-סולידים – מוצקי שפכים מטופלים המשמשים לעיתים כדשן חקלאי.
המחקר, בהובלת צ'או גאו, פרופ' בני שפטז וד"ר אביתר בן מרדכי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מספק ראיות חדשות לכך שחלקיקי שחיקת צמיגים עצמם משחררים בהדרגה תוספים כימיים לקרקעות חקלאיות, שם המזהמים יכולים להיספג על ידי צמחים ועלולים להיכנס לשרשרת המזון.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Environmental Research, עונה על שאלה חשובה שנותרה פתוחה במחקר זיהום צמיגים: האם חלקיקי צמיגים פשוט מצטברים בסביבה או ממשיכים לשחרר תרכובות כימיות לאחר שהם מגיעים לקרקע.
מחקרים קודמים זיהו כימיקלים שמקורם בצמיגים בירקות והדגימו שצמחים יכולים לספוג חומרים אלו. עם זאת, ניסויים רבים מאותם מחקרים הציגו כימיקלים ישירות לקרקע או למים, במקום לבחון חלקיקי צמיגים אמיתיים בתנאים שנועדו לשקף חשיפה סביבתית בעולם האמיתי.
המחקר החדש מראה שהחלקיקים עצמם משמשים כמאגרים כימיים.
"המחקר שלנו מראה שחלקיקי שחיקת צמיגים אינם רק מיקרופלסטיק פסיבי המצטבר בסביבה", אמר ד"ר אביתר בן מרדכי, המחבר המתכתב של המחקר. "הם מתנהגים כמאגרים קצרי וארוכי טווח של כימיקלים, ומשחררים בהדרגה מזהמים לקרקע, שם הם הופכים זמינים לספיגה על ידי צמחים".
כדי לבחון תהליך זה, צוות המחקר הבינלאומי גידל אספסת וחסה בקרקע חקלאית המכילה ריכוזים של חלקיקי שחיקת צמיגים הדומים לאלו שנמדדו ליד כבישים ואזורים חקלאיים. לאחר מכן, החוקרים עקבו אחר שישה תרכובות נפוצות שמקורן בצמיגים, כפי שעברו מהחלקיקים לקרקע ולבסוף לרקמות הצמחים.
החוקרים גילו שחלקיקי צמיגים משחררים מזהמים בתהליך דו-שלבי. כימיקלים מסוימים עוברים במהירות מפני החלקיק לקרקע הסובבת, בעוד שאחרים מתפזרים לאט מתוך חומר הגומי לאורך זמן. משמעות הדבר היא שחלקיקי צמיגים יכולים להמשיך לספק מזהמים למערכות חקלאיות זמן רב לאחר שהופקדו.
בין התרכובות שנבדקו, 1,3-דיפנילגואנידין (DPG), כימיקל המשמש בייצור צמיגים, התגלה כדאגה מיוחדת מכיוון שהוא שוחרר באופן רציף מחלקיקי צמיגים, נותר בקרקע, והצטבר הן באספסת והן בחסה. בחסה, ריכוזי ה-DPG היו גבוהים משמעותית מאלו של מספר תרכובות אחרות שמקורן בצמיגים שנחקרו.
החוקרים זיהו גם תוצרי טרנספורמציה שנוצרו מתרכובות שמקורן בצמיגים בתוך רקמות הצמחים, מה שמרמז שצמחים עשויים לשנות חלק מהמזהמים לאחר ספיגתם. החוקרים אמרו כי ממצאים אלו מספקים תובנה חדשה לגבי גורלם הסביבתי של מזהמים הקשורים לצמיגים וכיצד הם נעים דרך מערכות ייצור מזון.
למרות שהמחקר אינו מספק דרך להסרת מזהמים שמקורם בצמיגים, החוקרים אמרו כי הממצאים יכולים לסייע בהנחיית ניטור בטיחות מזון עתידי, פרקטיקות חקלאיות, ופיתוח טכנולוגיות צמיגים בטוחות יותר.
"מחקר זה משנה את האופן שבו אנו חושבים על זיהום משחיקת צמיגים", אמר פרופ' בני שפטז, המחבר הבכיר של המחקר. "חלקיקי צמיגים נדונים לעיתים קרובות בעיקר כבעיית מיקרופלסטיק. הממצאים שלנו מראים שיש להתייחס אליהם גם כנושאי מזהמים כימיים ארוכי טווח המסוגלים לנוע דרך קרקעות ולתוך יבולים".