מאת איתן אלחדז-ברק • 26 באוקטובר 2025
ירושלים, 26 באוקטובר 2025 (TPS-IL) — אבק זהוב עלה מעל הנגב כששיירת ג'יפים התקדמה במדבר, כשכל רכב נושא מתנדב וחייל פצוע. במשך יומיים, חברי עמותת "שולחן עגול 5" – רשת מתנדבים של אנשי עסקים ישראלים – יצאו להביא אור, מנוחה וחידוש לפצועי הגוף והנפש של המלחמה. זה היה מסע בנופים פתוחים ובפצעים בלתי נראים.
המסע החל בשוהם לפני שפנה מהכבישים הסלולים אל המדבר הגולמי. כשהג'יפים טיפסו בעמק צין שבנגב, המתח החל להירגע. האבק העולה נראה כאילו כיסה את משא הדאגות היומיומיות, וחשף משהו רך יותר מתחת לפני השטח.
אחד המשתתפים, יובל (שם בדוי), הסכים לדבר אך ביקש לא להצטלם. "אני מעדיף שלא יזהו אותי", אמר בשקט. "גם המשפחה והחברים שלי לא יודעים שנפצעתי". יובל חי עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, והודה שהצטרפות לטיול הייתה קשה. "אני חושב שזה היה הרבה בזכות גולן", אמר, בהתייחסו לאחד המתנדבים. "הוא פשוט ראה אותי, ראה את הצרכים שלי, והקשיב".
בעין עקב, הקבוצה עצרה להתקרר במעיין מדברי. צחוק הדהד בין הצוקים כשחיילים ומתנדבים חלקו חטיפים וסיפורים. ביניהם הייתה עטרה, בחורה צעירה מחייכת מגדוד קרקל המעורב. "אני ממשפחה חרדית שהפכה לדתית מאוחר יותר בחיים וגרה באלעד", אמרה. "אני היחידה שחזרה עם שאלות. אבל ההורים שלי מקבלים אותי מאוד יפה".
עטרה נפצעה ב-7 באוקטובר. "קפצנו לתגבר את מוצב סנאי ביישובים הסמוכים", נזכרה בשקט, נמנעת מפרטים. עבורה, הטיול הציע שמחה נדירה. "מעולם לא הייתי בטיול שבו נהניתי כל כך עם אנשים", אמרה, מחייכת תוך כדי דיבור.
כשהלילה ירד, הקבוצה הגיעה לפונדק צל מדבר ליד מצפה רמון לארוחת ערב, מופע סטנד-אפ ומדורה תחת כוכבי המדבר. סביב הלהבות, השיחות העמיקו. "בהתחלה, חשבתי שאני גיבור גדול והדחקתי הכל", אמר עמית, חייל ששרד פיגוע התאבדות. "אתה מדחיק עד שהכל מתפוצץ".
שיחות המדורה חשפו פצעים אמיתיים כמו כל צלקת נראית לעין. בשנתיים של מלחמה, נפצעו יותר מ-20,000 חיילים, מחציתם מתחת לגיל 30. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, אובחנו יותר מ-3,700 חיילים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בעוד 9,000 נוספים הגישו בקשה להכרה.
למחרת בבוקר, הג'יפים גלגלו אל מכתש רמון. באחת מנקודות התצפית, שלושה לוחמים טיפסו על גג, זרועותיהם זו סביב זו, מביטים אל האופק העצום. "סצנות כאלה עוזרות לי לשכוח לרגע את הקשיים של היום", אמר חייל שנפצע בעזה.
בין המתנדבים היה גולן ברק, שנהג בטנדר עמוס באספקה. ברק, אב ואח שכול, איבד את בנו, סמל תמיר ברק, בקרב ליד כיסופים, ואת אחיו, בני ברוקס, במלחמת יום כיפור.
"ככה אני נרפא", אמר ברק. "על ידי עזרה לאחרים להירפא".
את המאמץ ריכז גולן אחר – גולן מימון, מנהל תוכנה מרמת גן וחבר ב"שולחן עגול 5". "'שולחן עגול' הוא מועדון בינלאומי עם כ-40,000 חברים ב-60 מדינות", הסביר. "כאן בישראל, אנחנו מתמקדים בתרומה לקהילה".
"המפגשים שלנו הם בין אנשים טובים שמתנדבים אך ורק בשמחה לעשות טוב", אמר. "בלי משכורות, בלי משרדים, בלי כלי רכב. הכל מבוסס תרומות".
מימון תיאר את פילוסופיית הקבוצה כאיזון בין הנאה למשמעות. "קראתי פעם שהאושר נובע משילוב של הנאה רגעית ומטרה", אמר. "זה מה שמניע אותנו. לא יכולה להיות נתינה ללא שמחה".
הרוח הזו משכה יותר מ-50 בעלי ג'יפים פרטיים, רופאים, חובשים, טבחים ואפילו ספר. "אנשים באים בשביל החוויה", אמר מימון, "אבל הם נשארים כי הם רואים את ההשפעה".
אחת מנהגות ההתנדבות, מעיין טירנגל מחולון, סיכמה את האווירה. "מאז ה-7 באוקטובר, כל ישראלי מנסה לעזור איכשהו", אמרה. "בין אם זה להביא אוכל, להסיע ציוד, או לתת לחיילים הפסקה כזו – הכל בא מאותו מקום".
בסוף המסע, אבק המדבר נדבק לג'יפים ולאנשים כאחד, וסימן לא רק שביל פיזי אלא מעבר משותף מכאב אל האור.