על פי כתב האישום המתוקן שאליו הודה והורשע, במשך תקופה של כ-10 שנים, הנאשם ביצע סדרת עבירות מין חמורות וממושכות כנגד בת זוגו הקטינה, עמה חי ושימש לה דמות אב. עבירות אלו החלו כאשר הקורבן הייתה כבת 4 שנים ונמשכו עד גיל 14. המעשים בוצעו במסגרת התא המשפחתי ובסביבת מגוריה, לאורך שנים, באופן תדיר ושיטתי, תוך ניצול אכזרי של הקרבה המשפחתית, התלות, ומעמדו בבית.
במסגרת זו, ביצע שוב ושוב עבירות של אונס קטינה ממשפחתו, וכן עבירות מרובות של מעשים מגונים בקטינה ממשפחתו. בגזר הדין, נגזר על המשיב 16 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי לקורבן בסך 258,000 שקלים.
במסגרת הערעור, המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד נוגה בן סידי, טענה כי העונש שהוטל הינו קל באופן משמעותי ואינו משקף את חומרתם החריגה של המעשים, את משכם, תדירותם, ואת הפגיעה הקשה והמתמשכת שנגרמה לקטינה, הסובלת מנזק נפשי מורכב וקשה הפוגע בכל תחומי חייה.
הפרקליטות ציינה כי הנאשם פגע בה שוב ושוב לאורך כל ילדותה ובגרותה, דווקא במקום בו הייתה אמורה להיות מוגנת ובטוחה, בתוך משפחתה וביתה, ובכך חילל באופן עמוק את אמונה הבסיסית ותחושת הביטחון שלה. הפרקליטות הדגישה כי הודאת הנאשם במסגרת ההליכים המשפטיים לא ניתנה מראש, אלא הושגה לאחר שמיעת ראיות, לרבות עדותה של הקטינה בבית המשפט, וכי אין כל הצדקה להקלות משמעותיות בנסיבות אלו.
עוד נטען כי ענישה מוחשית ומרתיעה בגין עבירות מין חמורות בתוך המשפחה מהווה אינטרס ציבורי עליון, לשם הגנה על קטינים והרתעת עבריינים, וכי לא ניתן להשלים עם מצב בו סדרת עבירות כה חמורות ומתמשכות מקבלת מענה עונשי שאינו הולם את חומרתן. לפיכך, ביקשה הפרקליטות מבית המשפט העליון לקבל את הערעור ולהגדיל את עונש המאסר שהוטל על הנאשם.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, התיק טופל על ידי עו"ד דיא בן אסה זיגמן.