הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, בראשות ח"כ קתרין שיטרית (ליכוד), התכנסה ביום רביעי לדיון בנושא זנות בקרב קטינים.
בראשית הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ שיטרית: "במדינת ישראל בשנת 2025, ישנם נערים ונערות הנאלצים למכור את גופם כדי לשרוד. מדובר בכ-3,000 ילדים שנפלו בין הכיסאות של מערכות הרווחה, החינוך והבריאות – ולעיתים אף בתוך משפחותיהם. חלק ניכר מהפגיעות הללו מתרחש ברשת. הרשתות החברתיות הפכו כר פורה לניצול מיני אכזרי. מאחורי כל מקרה כזה עומדים ניצול, פחד ובושה.
"בשנים האחרונות נעשו צעדים חקיקתיים חשובים והוקמו מסגרות שיקום – אך בפועל, המציאות קשה הרבה יותר. המוסדות מלאים, התקציבים אינם מספקים, ויש מחסור חמור בכוח אדם, בעוד שמקרים חדשים מתגלים מדי שבוע", אמרה.
ילנה דיוויין, דוברת וממייסדות עמותת "קול שורדות זנות בישראל", שיתפה את חברי הוועדה בסיפורה האישי:
“אני לא רוצה לספר לכם כיצד עוד לפני גיל 10, גברים זרים ניגשו אליי בחוצפה והציעו לי הצעות מפתות מאוד שקשה היה לסרב להן – ‘אמא שלך עובדת כל כך קשה, את לא רוצה לעזור לה?’ ‘ככה העולם עובד, את עוד צעירה, את עוד לא מבינה, אבל אני אומר לך – כל הבנות עושות את זה’. וכיצד לאחר גיל 10, התחלתי להסכים להצעות מגברים בני 40, 50, 60 – אבות לילדים שלמדו איתי בבית הספר.
"מה שכן חשוב לי לדבר עליו הוא המציאות – והמציאות הזו משפיעה גם על חיי הילדים שלכם. ראשית, חייבים להבין שזנות לגיטימית במדינת ישראל. כן, גם במציאות שבה חוק איסור צריכת זנות עומד בתוקף כהוראת שעה כבר שש שנים רצופות, הזנות נהנית מלגיטימציה. ניתן לראות זאת במקומות רבים – OnlyFans, Sugar Daddy, חדרי צ’אט מפוקפקים, רשתות חברתיות ואפילו אפליקציות היכרויות – תמיד יש מי שמציע ‘תמיכה’.
"נכון שבנות ממשפחות קשות יום נמצאות בסיכון גבוה יותר ליפול לזנות ולקבל ‘תמיכה’ כזו מ’אנשים טובים’ אלה, אך גם הבנים והבנות שלכם מקבלים הצעות אלו", אמרה.
סקירה של הרשות למאבק בסחר בבני אדם ובזנות, המבוססת על נתונים של ארגוני שיקום וסיוע וארגוני שטח, מעריכה כי כ-3,000 קטינים עוסקים כיום בזנות בישראל. על פי ארגונים אלו ומחקרים ישראליים ובינלאומיים שונים, גיל הכניסה הממוצע לזנות הוא 13–14. ברוב המקרים, קיים רקע של פגיעות מיניות בילדות, בין אם בתוך המשפחה או מחוצה לה, לצד הזנחה הורית בין-דורית.
ממצאי המחקר הנלווה שנערך על ידי מכון ג'וינט-אשלום מצביעים בבירור על הפגיעה הפסיכולוגית הקשה הנגרמת כתוצאה מזנות: כ-79% מהאנשים בזנות סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה מחוויותיהם; כ-44% דיווחו על ניסיונות אובדניים; וכ-46% אובחנו עם הפרעות אכילה.
מוריה רודל סילפן, מנכ"לית הרשות למאבק בסחר בבני אדם ובזנות, וליאור רוזנבאום, מנהל קשרי ממשל בארגון, אמרו כי מניעה מוקדמת ויעילה של כניסה למעגל הזנות היא קריטית. הדרך העיקרית להשגתה, לטענתם, היא באמצעות אכיפה וזיהוי של אלו הגוררים נערים ונערות לעולם הזנות. אף שזהו פשע חמור, האכיפה והגשת כתבי אישום נגד עבריינים מוגבלים ביותר, לדבריהם, וציינו כי מאז חקיקת החוק הוגשו רק כמה עשרות כתבי אישום נגד צרכני זנות קטינים.
עמותת "עלם" לנוער במצוקה ציינה כי אין מנגנון רשמי, מבוסס נתונים, לזיהוי מוקדם של בני נוער המעורבים בזנות במרחבים דיגיטליים, ובפרט באפליקציות סגורות. בישראל חסרה תשתית חוקית, טכנולוגית או אתית מוסדרת שתנחה את ארגוני הסיוע כיצד לפעול באופן יעיל ובטוח בסביבות דיגיטליות. כתוצאה מכך, ספקי שירותים נמנעים מהתערבות או פועלים באופן אקראי וללא תיאום.
בפועל, נוצר ואקום שבו הזנות מתקיימת ללא איסוף נתונים סדיר או יכולת לספק סיוע לאוכלוסיות שאינן מבקשות עזרה או שאינן מודעות לה.
"עלם" הוסיפה: "ללא איסוף נתונים שיטתי והשקעה במניעה, נמשיך לטפל רק בקצה הקרחון. לא נגיע לקטינים הנמצאים בשלבים מוקדמים של פגיעות או לאלו המעורבים בעיקר בזנות וירטואלית. יש צורך בנתונים מהימנים על היקף התופעה, וכן בהכשרה מובנית לצוותים חינוכיים וטיפוליים במסגרות שונות, כדי שיוכלו לזהות ולקרוא את הסימנים".
עמותת "תודעה" הנאבקת בזנות וסחר בבני אדם, בשיתוף עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מפעילה את מיזם "נקודת מפנה" למניעת כניסה וצריכת זנות בישראל. הפרויקט כולל הדרכות, סדנאות ותוכניות הסברה לבתי ספר ומסגרות חינוך בלתי פורמלי. עד כה השתתפו בו 4,032 אנשי חינוך ו-1,545 בני נוער.
משטרת ישראל קיימה תשעה ימי הדרכה בהם השתתפו 1,170 שוטרים, וקופות החולים קיימו 13 הדרכות בהן השתתפו 455 אנשי צוות רפואי.
יו"ר הוועדה ח"כ שיטרית אמרה: "היה לי חשוב לראות את המצוקה במו עיניי. במהלך ביקור בבית מחסה של משרד הרווחה בבאר שבע עבור נערות שנפלו לזנות, ראיתי ממקור ראשון כי המסגרת הטיפולית זקוקה בדחיפות למימון וחיזוק.
חובתה של מדינת ישראל להבטיח שאף ילד – נער או נערה – לא ייאלץ למכור את גופו כדי לשרוד. לא בגלל עוני, לא בגלל התעללות, ולא בגלל אדישות".