ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, בראשות ח"כ קטי שטרית, קיימה היום (רביעי) דיון סוער בנושא הגנה והבטחת קשר בין-דורי בסכסוכים משפחתיים. על פי דוח מבקר המדינה לשנת 2024 והערכות מקצועיות, כיום בישראל למעלה מ-30,000 ילדים חווים ניכור הורי וריחוק משפחתי כואב, הפוגע לא רק בקשר עם ההורים, אלא גם מוביל לנזק חמור בקשר בין סבים וסבתות לנכדיהם. דוח המבקר חשף מחסור חמור בתשתיות תמיכה טיפולית, כאשר רק 66 מרכזי קשר פועלים ב-257 רשויות מקומיות ברחבי ישראל – עם מצוקה חריפה במיוחד בפריפריה – מה שמשמעו שכ-4,200 ילדים בלבד משתתפים בפועל במפגשים המוגנים הללו. במהלך הדיון נחשפו עדויות אישיות קשות של נפגעי התופעה: "ילדים החווים ניכור הורי משחירים לחלוטין צד אחד של המשפחה".
יו"ר הוועדה, ח"כ קטי שטרית, פתחה את הדיון והתריעה על היעדר פעולה טיפולית ומשפטית: "ילדים הפכו לקורבנות קלים בסכסוכים בין מבוגרים. על פי הערכות משנת 2020, קיימים בישראל למעלה מ-30,000 ילדים מנוכרים – ניתן להניח שהנתונים כיום גבוהים פי כמה. הפגיעה אינה מסתכמת רק בקשר בין הורים לילדיהם, אלא כוללת גם ריחוק כואב בין סבים וסבתות לנכדיהם, ויוצרת 'מורשת ניתוק' העוברת מדור לדור. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק לבית המשפט סמכות לקבוע קשר עם סבים וסבתות, וישנה נוהל המחייב דיון דחוף בבקשות תוך 14 יום, אך בפועל, ההליכים אינם נאכפים דיים. יש לפעול באופן מיידי להרחבת רשת מרכזי הקשר בפריפריה, להאריך את שעות הפעילות, לאכוף ביעילות את הליכי בית המשפט, ואף לשקול לאפשר לגופים פרטיים להקים מרכזים בפיקוח המדינה. מאחורי כל מספר עומד ילד, וכל ילד ראוי לזכות לגדול עם קשר בין-דורי יציב ובריא".
השחקנית רובי פורת-שובל, המובילה בשנים האחרונות קמפיין ציבורי ותקשורתי נרחב עקב ריחוק כואב ומתמשך משני נכדיה, שלטענתה נגרם מסכסוך משפחתי חריף, השתתפה בדיון. פורת-שובל תיארה בדמעות את ההרס הפסיכולוגי שחווים הילדים והמשפחות: "מאחורי כל ניכור עומד סכסוך מבוגרים על כסף או נקמה שמשתמשים בילד. זיכרונות טובים נמחקים, והילד תופס את ההורה המנוכר כאדם רע לחלוטין; מכיוון שאינם יכולים להתמודד עם זה, הם מתמלאים באשמה, וזהו מעגל הולך וגדל. הורים מנוכרים הם הולכים-מתים. בית עם ניכור פועל כמו כת, והנזק לילד הלכוד בתוכו הוא לעיתים בלתי הפיך. ילדים אינם כלי נשק או כרטיסי מיקוח, ויש להוציאם מכל סכסוך. כאשר ילדים החווים ניכור הורי מציירים עץ משפחה, הם משחירים ומוחקים לחלוטין צד אחד של משפחתם; זה קשה מאוד לנפש הילד".
עו"ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין, תיארה את המצב ככישלון מערכתי עמוק: "זוהי תופעה שחוצה מגזרים, גילאים ורמות השכלה – זוהי מכת מדינה שהמערכת המשפטית אינה יודעת כיצד להתמודד איתה. ילדים אלו נחטפים, והמספרים המוזכרים הם רק קצה הקרחון, שכן מקרים רבים אינם מגיעים להגדרה של ניכור, משום שההורה המנוכר עובר תהליך קשה עד שהוא מוותר. בהליכי גירושין, שופטים צריכים כלים רחבים יותר כדי לעצור את התופעה בזמן. הכלים הקיימים מוגבלים; יש לקבוע לוחות זמנים ברורים לשופטים ולמערכת הרווחה, כדי שלא יעברו שנים של תהליכים עד שהילד מתבצר בעמדתו. אם מפספסים את חלון ההזדמנויות בתחילת הריחוק – מרכזי הקשר כבר לא יעזרו. החוק מדבר היום על 60 יום להליך, שזה המון זמן. שופט צריך לראות את התיק תוך שבוע לכל היותר".
ח"כ דבורה ביטון התייחסה לחוסר הפעולה של הרשויות המשפטיות וסיפרה: "גם שופטים מתקשים בנושא. הבעיה מתחילה בסכסוך בין הורים, כשהילדים נופלים בין הכיסאות, ולפי הנתונים, מחצית מילדי אומנה מוכנסים למשפחות אומנה עקב סכסוכי הורים על כסף, מזונות ונקמה. שופטים יכולים לראות ילדים מגיל 6 ולדבר איתם, אך הם לא משתמשים בכלי זה. אני אומרת לאנשי המקצוע – תקשיבו לילד ותשמעו את הדברים הקטנים המעידים על ניכור הורי".
מנגד, ח"כ עימאן ח'טיב יאסין הציגה עמדה המזהירה מפני התערבות משפטית מוקדמת מדי: "הכל תלוי במקרה, ולא מתאים להביא את הילד לשופט ולדבר איתו ימים ספורים לאחר פרידה. יש למצות הליכים טיפוליים לפני שמגיעים לרשויות המשפטיות, ותהליך טיפולי צריך לבוא קודם. כמובן, אם יש מקרה של אלימות, יש צורך בהתערבות משפטית מיידית, אך זה עניין של חיים ומוות, ויש להיזהר".
עו"ד גדי אלבז, נציג הנהלת בתי המשפט, הציג את נתוני המערכת והסביר את מקור העיכובים: "ניכור הורי הוא, מבחינתנו, סוגיה עליונה בראש סדר העדיפויות, ונקבע כי יש להגיע להחלטה תוך 14 יום. בשנת 2025 הוגשו 19 בקשות לסעדים דחופים, ולפי הנתונים שלנו, רק בשני מקרים לא עמדו בלוחות הזמנים שנקבעו. כשבדקנו עם השופטים מה מעכב הליכים, הבנו שלעיתים זה נובע מחוסר קבלת דוחות בזמן מגורמים מקצועיים. מערך התמיכה של בית המשפט אינו עומד בלוחות הזמנים שנקבעו, ולכן מעכב את השופטים".
מתזה שלנר, נציגת משרד הרווחה, חיזקה את הצורך בזהירות מקצועית והציגה את נתוני המשרד: "זהו נושא מורכב וכואב מאוד. ניתוק וסכסוך משפחתי פוגעים בעיקר בילדים, ואנו מנסים ליצור קשר ראשוני באמצעות הסכמים, אשר לעיתים קרובות מובילים לכינון קשר משמעותי מחדש, אך כאשר אין הסכמות, קשה לנו לסייע. מספר המקרים שיש לנו לניכור בין-דורי מוגדר עומד על כ-50 מקרים. רוב עבודתנו, כ-77%, עוסקת בקשיים שונים במערכות יחסים משפחתיות, בעיקר בין הורים לילדים ובין-דוריים. בתוך קשיים אלו, יש ספקטרום של ניתוקים והתמודדויות – לא הכל הוא ניכור הורי, ויש להיזהר לפני שממהרים לבית המשפט".
הדיון הסתיים בעדות אישית של הרב מנחם סוקקוט, אב המתמודד עם ריחוק משפחתי, ששיתף תובנה מזעזעת על עולמם של ילדים הלכודים בסכסוך: "קיבלתי אישור מבתי לדבר בשמה לאחר שנים של חוסר קשר, ויש לי ילדים נוספים שאיתם איני בקשר. בתי סיפרה לי שבמהלך השנים בהן היינו מנוכרים, הייתי שולח לה מכתבים בימי הולדת; היא סיפרה לי שאם הייתי שולח מכתב, היא הייתה זורקת אותו, אך אם לא הייתי שולח – היא הייתה נפגעת באמת ואף שונאת אותי. זה מראה עד כמה הילדים לכודים בין מבוגרים, חווים תחושות קשות כל כך לשווא".