מאת פשע בנסון • 15 בדצמבר 2025
ירושלים, 15 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — תליון עופרת נדיר בן 1,300 שנה, הנושא מנורה בעלת שבעה קנים, התגלה בירושלים, ושופך אור חדש על נוכחות יהודית בעיר בתקופה שבה השלטונות הקיסריים אסרו רשמית על כניסת יהודים, כך הודיעה רשות העתיקות הישראלית ביום שני.
הממצא התגלה בפארק ארכיאולוגי סמוך להר הבית במהלך חפירות נרחבות שנערכו בשנים האחרונות.
התליון הקטן, בצורת דיסק, מתוארך למאות ה-6 עד ה-7 לספירה, תקופת הקיסרות הביזנטית המאוחרת. הוא יצוק כמעט כולו מעופרת ומעוטר משני צדדיו בדמות זהה של מנורה, הממוסגרת בגבול עגול. רק תליון עופרת עתיק נוסף הנושא את סמל המנורה ידוע בעולם, חפץ שמוצאו אינו ידוע, המוצג במוזיאון האמנות וולטרס בבולטימור.
התליון התגלה במקרה בתוך הריסות מבנה מהתקופה הביזנטית המאוחרת, שנקבר תחת שכבת מילוי בעובי של כ-8 מטרים. מילוי זה הופקד בתחילת המאה ה-8 כחלק מעבודות בנייה נרחבות הקשורות להקמת מבנים אומיידים מונומנטליים באזור.
“יום אחד כשחפרתי בתוך מבנה עתיק, פתאום ראיתי משהו אפור ושונה בין האבנים,” סיפר אייאיו בלטה, עובד עיר דוד שחשף את החפץ. “הרמתי את החפץ וראיתי שזה תליון עם מנורה עליו. מיד הראיתי את הממצא לאסתר רקוב-מלט, מנהלת האזור, והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד. התרגשתי מאוד!”
ארכיאולוגים קבעו שהתליון עוצב כדי לענוד אותו על שרשרת, עם לולאה יצוקה בחלקו העליון. צד אחד של החפץ השתמר היטב, בעוד הצד השני היה חצי מוסתר על ידי פטינה, שכבת בליה טבעית. כל מנורה כוללת ציר מרכזי עם שלושה זרועות המשתרעים מכל צד, מעוטרים בפסים אופקיים ולהבות מסוגננות. בדיקת XRF שבוצעה במעבדות האנליטיות של רשות העתיקות מצאה שהתליון מורכב מכ-99% עופרת.
לדברי חוקרי רשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסאבוביץ', אסתר רקוב-מלט וד"ר שולמית טרם, החפץ יוצא דופן לא רק בזכות האיקונוגרפיה שלו אלא גם בזכות החומר ממנו הוא עשוי.
“תליון עשוי עופרת טהורה, מעוטר במנורה, הוא ממצא נדיר במיוחד,” אמרו. “הופעת המנורה הכפולה בכל צד של הדיסק מעידה על המשמעות העמוקה של סמל זה, והמקום המרכזי של המנורה בביטוי החזותי של קשר למקדש ולזכרו, גם בתקופות רבות לאחר חורבן המקדש.”
ההקשר ההיסטורי של הגילוי מעלה שאלות מסקרנות. בתקופה הביזנטית, יהודים נאסרו רשמית להיכנס לירושלים, מה שמקשה להסביר את נוכחותו של חפץ יהודי אישי בעיר. מלומדים נותרים לתהות אם התליון היה שייך לסוחר, מבקר רשמי, עולה לרגל בסתר, או מישהו שהצליח להתגורר בעיר למרות האיסור.
“זהו ממצא יוצא דופן,” אמר ד"ר ברוך, המנהל חפירות באתר כמעט 25 שנה. “התליון הזה, הנושא את סמל המנורה, אינו רק חפץ חומרי; הוא חותם אישי, סמל לזיכרון וזהות, שסביר להניח שהיה שייך ליהודי אנונימי שבחר לענוד אותו על צווארו.”
הוא הוסיף כי בחירת העופרת מרמזת שהתליון שימש כאמולט ולא כתכשיט, וציין שעופרת שימשה לעיתים קרובות לאמולטים בתקופה הביזנטית. “בתקופה הביזנטית, המנורה הפכה לסמל לזיכרון לאומי, והיא ביטאה את הציפייה לתחייה לאומית בקרב הקהילות היהודיות בארץ ישראל ובגולה,” אמר ברוך. “למרות האיסורים והקשיים, יהודים לא הפסיקו להגיע לירושלים.”
שר המורשת הישראלי, הרב עמיחי אליהו, אמר שהממצא מחזק נרטיב היסטורי רחב יותר. “הממצא המרגש של תליון המנורה מצטרף לסדרת עדויות שממשיכות להתגלות בירושלים, ומספרות את סיפור הרציפות והמסירות של העם היהודי בעיר,” אמר.
מנורה היא מנורת שבעה קנים, אחד הסמלים העתיקים והחשובים ביותר של היהדות.
בעת העתיקה, מנורת זהב טהור עמדה בבית המקדש היהודי בירושלים והודלקה מדי יום על ידי הכהנים. היא קיבלה סמליות רבה יותר במאה ה-2 לפנה"ס לאחר מרד החשמונאים. כשביקשו לחדש את הקדשת המקדש, החשמונאים מצאו רק צנצנת קטנה אחת של שמן טהור מבחינה הלכתית – מספיק ליום אחד. באופן נס, המנורה דלקה במשך שמונה ימים, מספיק זמן להכין עוד.
התליון יוצג לציבור במהלך חנוכה בירושלים.