חבריי הרבים, רחבת המסדרים של בה"ד 1 היא נקודה קטנה על מפת הארץ. אך שטח הבטון הזה נושא חשיבות רבה, גדולה בהרבה מגודלו הפיזי.
בעודי צועד בין הטורים; בעודי לוחץ את ידי הקצינים, הניצבים יחד – כתף אל כתף – ללא פילוגים; יהודים ולא-יהודים; גברים ונשים; חילונים ודתיים; עירוניים, כפריים וחברי קיבוצים; בעודי עושה זאת, רציתי להרחיב עמכם, אך נדחקתי תדיר להמשיך בטקס. הייתי שמח לשוחח עם כל אחד ואחד מכם ולשמוע את חוויותיכם. רובכם כבר הייתם בעזה. לא מעטים גם ראו קרב. ובעודי צועד ביניכם, חשתי את הרוח הנפלאה הפועמת ב"צבא העם". כי זה בדיוק מה שיש לנו כאן. צבא העם. צה"ל – בחייליו ובמפקדיו – בא מן העם, והעם מפקיד את מבטחו בצה"ל. הוא מפקיד את מבטחו בכם.
נשיאנו הנכבד, יצחק הרצוג, שר הביטחון, ישראל כץ, הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, מפקד זרוע היבשה, אלוף נדב לוטן, מפקד בית הספר לקצינים, אלוף-משנה אליאב אלבז, סגל הפיקוד וההדרכה בבה"ד 1.
אני מוקיר את כל מי שהגיע לכאן – מקרוב ומרחוק – להשתתף במעמד מרגש זה. ובמיוחד, אני אומר זאת לכם – אחי ואחיותיי במשפחות השכולות. יחד עם כל האומה, אני מחבק אתכם בצערכם. יחד עם כל האומה, אני מברך את בניכם ובנותיכם – נושאי הלפיד של גבורת ישראל! נזכור לעד את הקרבתם של הנופלים – את מסירותם, בזכותה קיימת מדינתנו.
ברוח אחווה זו, אנו מחבקים את הפצועים בגוף ובנפש, שעברו ממלחמה אחת למלחמה אחרת – מלחמת השיקום. נמשיך ללוות את פצועינו היקרים – לאורך מסע החלמתם.
משפחות בוגרים, אתם ראויים ליום הזה. אתם ראויים לאור הזה שמאיר עליכם ולאור הזה שקורן מכם. כי אתם שותפים מלאים להצלחת הקצינים החדשים. אני רואה חלק מכם עם החולצות המודפסות, עם סימני התמיכה באהוביכם – ולבי מתרחב. הערכים שהטמעתם בבוגרי הקורס נושאים פרי. כל הכבוד לכם, משפחות – ותודה בשם עם ישראל ואזרחי ישראל.
ועכשיו אליכם, הקצינים החדשים במערך הלחימה והפיקוד של צבא ההגנה לישראל: דורות רבים חלמו על הרגע הנשגב הזה, שבו מפקדים ישרים יובילו את כוח ההגנה של ישראל העצמאית. מעם מפוזר ומרוטט – הפכנו לעם המושרש במולדתו, גאה בכוחו, המבטיח את עתידו. ואתם מייצגים בגאווה את עצמאותה של מדינת ישראל.
כאן, בבה"ד 1, קיבלתם תשובה לשתי שאלות – מדוע לפקד וכיצד לפקד. מדוע לפקד? להוביל, להשפיע ולהחליט. וכיצד לפקד? במקצועיות, בטקטיקה, במצוינות, בתעוזה, כל זאת כדי להבטיח את ניצחון ישראל. העם בוטח בכם. אני בוטח בכם.
עמיתיי הנכבדים, גם אני עמדתי על רחבת המסדרים הזו לפני שנים, כשסיימתי את קורס הקצינים. ולכן, אני יודע: נקודת המוצא של קורס הקצינים – שונה מאוד מנקודת סיומו. לאורך קורס ההכשרה, רכשתם ידע רב. צללתם ליסודות התמרון. התאמנתם, התגבשתם, עברתם בהצלחה מבחן אישי וקבוצתי של אופי.
ואני רוצה לומר לכם ולכל אזרחי ישראל, כולנו עברנו תהליך דומה במלחמת התשובה. נקודת המוצא של המלחמה אינה בהכרח נקודת סיומה. בתחילת המלחמה, ידענו על טבח נורא שביצעו המפלצות מרצועת עזה. אל מול האכזריות הנוראה של מחבלים צמאי דם, עמדנו על רגלינו. ניהלנו מלחמה עזה נגד תוקפינו. גבינו מחירים כבדים מאוד מאלה שביקשו את נפשנו. הסרנו את הלולאה ש"ציר הרשע" האיראני ביקש להניח על צווארנו. ולא פחות חשוב – החזרנו את כל חטופינו לארץ, עד האחרון שבהם – רני גילאי, זכרונו לברכה.
במהלך הלחימה העזה, פגשתי חלק מכם בשטח – כלוחמים רגילים – הרבה לפני שהגעתם לקורס הקצינים. ראיתי מקרוב את הנחישות שלכם. התפעלתי מהאומץ שלכם. אני מברך על התעוזה שלכם, ואני מברך על האמונה בצדקת דרכנו. הסתערתם קדימה אל מעוזי הטרור. הרסתם תשתיות אויב. החרבתם מנהרות מוות. חיסלתם מחבלים – מחבלים רבים מאוד.
רוח הניצחון ליוותה אתכם בכל צעד. רוחכם האדירה, יחד עם הרוח האדירה של כל האומה – נתנה לי ולממשלת ישראל גיבוי חזק לקבל החלטות מושכלות ואמיצות. אל מול לחץ עצום מבית ומחוץ – לא נכנענו, לא ויתרנו. מעזה ועד תימן, מלבנון ועד איראן – כל מי שתקף אותנו, חש את עוצמת ידנו.
ואם מישהו עוד לא שם לב, חלו שינויים חשובים בתפיסות הביטחון של ישראל – שהתפתחו לפני ואחרי הקמת המדינה: בשנות ה-20 של המאה הקודמת, צמחה תורת "החומה ומגדל" של ז'בוטינסקי. החומה המגנה – היא עוצמתנו הצבאית והביטחונית שמטרתה להרתיע ולחסום התקפות.
עשור לאחר מכן, אומץ עקרון "היציאה אל מעבר לגדר", בהשראת הקצין הבריטי אורד וינגייט, שהיה ידיד היישוב. "היציאה אל מעבר לגדר" זכתה לתנופה מימי תנועות המחתרת: לא רק הגנה – אלא גם התקפות מנע על אלה שביקשו את נפשנו. ראש הממשלה הראשון – בן-גוריון – שדגל בהרתעה ונחישות, הדגיש את הצורך להעביר את מוקד המלחמה לשטח האויב.
כעת, במלחמת התשובה, ליטשנו את העיקרון הזה פי עשרה. יצאנו הרבה מעבר לגבולות המדינה, אל ערי האויב. כמעט כולן. פעלנו ברדיוס חסר תקדים – במרחק רב מאוד – כדי להסיר מעלינו איומים קיומיים, כפי שהבטחתי ביום הראשון למלחמה. שינינו את פני המזרח התיכון. ואני אומר לכם, לא פחות חשוב, שינינו את עצמנו. היום, ישראל היא מדינה חזקה מאי פעם. אלה שהתגאו כי ישראל חלשה כקורי עכביש – קיבלו את התשובה הראויה. אגרוף הברזל שלנו הכה קשות בכל תוקף.
אך עמיתיי הנכבדים, על כל ההישגים הגדולים שהשגנו יחד – חשוב לזכור: בדיוק כפי שלאחר ההישגים הגדולים במלחמת ששת הימים, המזרח התיכון נמצא כעת בצומת דרכים. גורמים קיצוניים מסרבים לוותר. הם מתארגנים מחדש – כדי לאתגר אותנו שוב. אנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם בעלת בריתנו הגדולה, ארצות הברית. הבהרתי לנשיא טראמפ את העקרונות שלדעת ישראל צריכים להנחות כל משא ומתן עם איראן.
אנו מוכנים לכל תרחיש. ואם האייתוללות יטעו ויפגעו בנו – הם יחוו תגובה שאינם יכולים אפילו לדמיין.
לגבי עזה – כוחותינו מכתרים את רצועת עזה, שם החלה המלחמה, מכל עבר. בהתאם ליעדי המלחמה שהצבנו – חמאס יפורק מנשקו ועזה תפורז. הסכמנו עם ידידינו בארצות הברית: לא תהיה בנייה מחדש של הרצועה לפני שהרצועה תפורז. בקרוב חמאס יעמוד בפני דילמה: להתפרק בדרך הקלה – או להתפרק בדרך הקשה. אך הוא יפורק, ועזה לא תאיים יותר על ישראל.
ישנם עקרונות נוספים בתפיסת הביטחון החדשה שלנו. צבאות טרור לא יחנות יותר על גבולותינו. לא נסבול נוכחות של גורמי ג'יהאד בקרבת מקום. אזורי חיץ, או אזורים מפורזים ברוחב של כמה קילומטרים לאורך גבולות המדינה, הם דרישה הכרחית. זאת כדי להקטין את הסיכון לפלישה קרקעית. ואנו עומדים איתן על כך. לאור כל זאת, צה"ל נותר באזורי החיץ בלבנון ובסוריה.
ועיקרון נוסף: אין עוד הכלה של איומים, אין עוד "מלחמה בין המלחמות" (מב"ם), אין עוד תפיסת "וילה בג'ונגל", שבה אתה מסתתר מהטורפים מעבר לחומה. ההפך הוא הנכון: אם אינך יוצא לג'ונגל – הג'ונגל בא אליך. ואנו יוצאים ומנטרלים באופן יזום איומים. לכן, נפעל במבצעים חוזרים ונשנים לנטרול סיכונים באזור לפי הצורך. נפעל גם לחיזוק בריתות עם בעלות בריתנו. בשבוע הבא, ראש ממשלת הודו יבקר בארץ. מעצמה ענקית. וכמובן, אתם יודעים שחזרתי לפני מספר ימים מביקור דיפלומטי נוסף, השביעי מאז בחירתו של הנשיא טראמפ לכהונה שנייה, שם נפגשתי עם ידיד גדול של מדינת ישראל – נשיא ארה"ב טראמפ.
שום ממשלה לא חיזקה את היחסים עם ארצות הברית כפי שאנו עשינו. מדינה למדינה, מנהיג למנהיג. בתפיסת הביטחון האמריקאית שפורסמה לאחרונה, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהוגדרה על ידי ארה"ב כ"בת ברית מודל". ומדוע? כי יש לנו כוח עצמאי משלנו, ונכונות להילחם למען עצמנו. הנכונות להילחם למען ביטחוננו. אנו מברכים על שיתוף הפעולה ההדוק הזה עם ארה"ב, אנו מברכים ומודים על הסיוע הכספי הנדיב שקיבלנו מממשלת ארה"ב לאורך השנים, אך במקביל, אנו מקדמים מדיניות של עצמאות בבניית כוח. שינוי נוסף בתפיסת הביטחון שלנו. שינוי גדול. בעשור הקרוב, נפחית לחלוטין את הסיוע הכספי האמריקאי לתקציב הביטחון שלנו. נעבור מתלות לשותפות של בעלות ברית. נקטין את התלות בגורמים חיצוניים. נפתח בעצמנו את היכולות שיבטיחו את היתרון האיכותי שלנו בשדה הקרב העתידי.
קצינים יקרים, בנקודת המוצא של הקורס, הייתם לוחמים-צוערים, ובנקודת הסיום של הקורס, אתם מפקדים בכל מובן. מהיום, תציבו דרישות גבוהות מחייליכם – לשאוף לשלמות בביצוע, לשאוף להצלחה מבצעית. אך זכרו תמיד: מאחורי החזות הקשוחה, חייב להיות לב חם, קשוב לסביבתו.
אני יודע, כולנו יודעים, שארבעה קצינים מכיתתכם נפלו בקרב: עומרי, ערן, רון ואיתן, זכרם לברכה. אמו של סגן איתן עוז בן-יצחק, זכרונו לברכה – מיכל בן-יצחק – תיארה את תחושותיה כשקציני יחידת "אגוז" הביאו את האפוד של בנה למשפחה. מיכל כתבה: "מארון הכהן שנשא על ליבו את שמות בני ישראל – לאפוד הלוחמים הנושאים את עם ישראל על גבם – נמתח חוט אחד".
תודה רבה לכם – הקצינים, עם חבריכם הגיבורים שנפלו – תודה רבה לכם, החוט הזה, חוט החיים של עמנו, נותר שלם. שמרו על עצמכם, שמרו זה על זה, ושמרו על נצחיות ישראל.
נושאים קשורים
