מחקר פורץ דרך על הפרעת קשב וריכוז חושף פעילות מוחית מדידה וניתנת לשינוי אצל ילדים

מאת פשע בנסון • 15 בדצמבר 2025

ירושלים, 15 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — מחקר חדש זיהה דפוס ספציפי ומדיד של פעילות מוחית בילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), אשר לא רק מבדיל אותם באופן אמין מבני גילם המתפתחים באופן טיפוסי, אלא גם נראה שניתן לשינוי באמצעות התערבות ממוקדת ולא-תרופתית.

ADHD – אחת מהפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות ביותר בילדים, המשפיעה על כ-5-10 אחוזים מהילדים ברחבי העולם, כאשר תסמינים רבים נמשכים גם לבגרות – מאופיינת בדפוסים מתמשכים של חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות המפריעים לתפקוד היומיומי.

המחקר מתמקד בסוג של אות EEG המכונה פעילות מוחית א-תקופתית (aperiodic brain activity), דפוס עצבי רקע המקושר לאיזון עירור-עיכוב במוח ויעילות עצבית כוללת. בניגוד לסמני EEG נפוצים במחקר ADHD, אשר הניבו תוצאות לא עקביות ולעיתים סותרות, אות זה הבדיל באופן עקבי בין ילדים עם ADHD לילדים ללא ההפרעה במחקר.

באופן מכריע, החוקרים מצאו שדפוס פעילות מוחית זה אינו סטטי. במחקר אקראי ומבוקר-שם (sham-controlled trial), תת-קבוצה של ילדים עם ADHD הראתה שינוי לכיוון פרופיל עצבי טיפוסי יותר לאחר התערבות ששילבה אימון קוגניטיבי עם גירוי מוחי לא-פולשני. חלק מהשינויים העצביים הללו נמשכו שבועות לאחר סיום הטיפול, מה שמרמז על שינוי בדינמיקה המוחית הבסיסית ולא על השפעה קצרת טווח.

“ADHD היא הטרוגנית מאוד, ורבים מהסמנים העצביים שעליהם הסתמכנו עד כה אינם לוכדים באופן עקבי את המורכבות הזו,” אמרו החוקרים. “פעילות מוחית א-תקופתית עשויה לספק חלון רגיש ואמין יותר לאופן שבו המוח של ילדי ADHD פועל.”

המחקר הובל על ידי ד"ר אורנלה דקואר-קאוואר, פרופ' מור נחום ופרופ' איתי ברגר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, אוניברסיטת סארי, שותפים מהודו, ומהתעשייה. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי NeuroImage: Clinical.

המחקר עקב אחר ילדים בגילאי שש עד 12, ומדד את פעילות המוח שלהם בזמן שביצעו משימות הדורשות קשב ושליטה באימפולסים. ילדים עם ADHD הראו פעילות EEG א-תקופתית מוגברת, דפוס הקשור ליעילות עצבית מופחתת ולאיזון עירור-עיכוב משתנה במוח.

בשלב ההתערבות, ילדים עם ADHD עברו עשרה מפגשים ששילבו אימון קוגניטיבי עם גירוי רעש אקראי טרנס-קרניאלי (transcranial random noise stimulation), טכניקה לא כואבת המעבירה זרמים חשמליים עדינים לאזורי מוח ממוקדים המעורבים בקשב ובוויסות עצמי. ילדים שקיבלו גירוי פעיל הראו שיפור בביצועי המשימות וכן הפחתה מדידה באות המוח הלא-טיפוסי, בהשוואה לאלו שקיבלו גירוי דמה.

“זה לא רק שיפור בהתנהגות ברגע נתון,” אמרו החוקרים. “אנו צופים בשינויים בדינמיקה המוחית הבסיסית שנראים כמתקרבים לדפוסי התפתחות טיפוסיים.”

לממצאים חשיבות רבה, מכיוון ש-ADHD מאובחנת ומנוטרת כיום בעיקר באמצעות תצפיות התנהגותיות ודיווחים, אשר יכולים להיות סובייקטיביים ולהשתנות בין הגדרות שונות. למרות שהמחקר ראשוני, הוא מצביע על אפשרות של מעבר מעבר לתצפיות התנהגותיות להבנת המנגנונים המוחיים הבסיסיים המניעים ADHD.

יישום מיידי אחד טמון בהערכת ADHD. כיום, האבחון מסתמך במידה רבה על דיווחים מהורים, מורים וקלינאים, אשר לעיתים יכולים להיות לא עקביים. סמן עצבי חזק, כמו פעילות EEG א-תקופתית, יכול לשמש כמדד אובייקטיבי יותר ל-ADHD. קלינאים יוכלו להשתמש בו כדי לאשר אבחנות, להעריך את חומרת התסמינים, ולהבדיל טוב יותר ADHD ממצבים אחרים עם התנהגויות חופפות.

מעבר לאבחון, המחקר מציע אפשרויות מבטיחות להתערבויות מותאמות אישית וניטור טיפולים. גישות לא-תרופתיות, כגון אימון קוגניטיבי בשילוב עם גירוי רעש אקראי טרנס-קרניאלי, הראו שינוי בפעילות מוחית לא-טיפוסית בילדים עם ADHD. חשוב מכך, חלק מהשינויים הללו נמשכו שבועות לאחר ההתערבות, מה שמרמז על השפעות מתמשכות על התפקוד העצבי. בפועל, הדבר עשוי לאפשר לקלינאים להתאים התערבויות על בסיס דפוסי המוח הספציפיים של הילד ולעקוב אחר השפעת הטיפולים על שינויים עמידים בדינמיקה העצבית, ובכך להשלים או אף להפחית את התלות בתרופות.

“תרופות אינן הדרך היחידה,” אמרו החוקרים. “התערבויות ממוקדות מבוססות-מוח עשויות לסייע באיזון מחדש של פעילות עצבית באופן שניתן למדוד כעת באופן אובייקטיבי.”