ירושלים, 12 באפריל 2026 (TPS-IL) — נגיף הקורונה עלול להשאיר חותם ביולוגי ארוך יותר על הריאות ממה שהובן בעבר, כך עולה ממחקר ישראלי-אמריקאי חדש המקשר זיהום קודם עם עלייה מתונה בסיכון לסרטן ריאות. המחקר מצביע על חלבון הספייק של הנגיף כגורם אפשרי לתגובת שרשרת הכוללת דלקת, צלקות ושינויים חיסוניים ברקמת הריאה, ומציע הסבר פוטנציאלי כיצד נזק ריאתי לאחר קורונה עלול, במקרים מסוימים, להתקדם לסרטן, כך הודיע יום ראשון האוניברסיטה העברית בירושלים.
בעוד שהחוקרים מדגישים כי הסיכון הכולל לכל אדם נותר קטן, הם אומרים כי הממצאים משמעותיים מכיוון שהם חורגים מתצפיות מוקדמות יותר של צלקות ריאתיות לאחר קורונה ומציעים מסלול מולקולרי ספציפי שיכול לקשר בין זיהום להתפתחות סרטן, במיוחד בקרב קבוצות בסיכון גבוה יותר כמו מעשנים.
המחקר נערך על ידי פרופ' אלכס גילס-הילל מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומרכז הדסה, יחד עם עמיתים בינלאומיים, כולל חוקרים מאוניברסיטת מרשל, אוניברסיטה אמריקאית במערב וירג'יניה. המחקר, שפורסם בכתב העת המוערך Frontiers in Immunology, משלב ניתוח נתוני בריאות בקנה מידה גדול עם מחקר ביולוגי מנגנוני כדי לבחון האם זיהום SARS-CoV-2 עצמו, ובפרט חלבון הספייק שלו, עשויים לתרום לשינויים ארוכי טווח ברקמת הריאה.
קלינאים הבחינו בעבר כי חלק מהשורדים מקורונה מפתחים פיברוזיס ריאתי אינטרסטיציאלי, מצב הכולל צלקות קבועות ברקמת הריאה הידועות כמעלות את הסיכון לסרטן. עם זאת, הקשר הביולוגי בין זיהום להתפתחות גידולים נותר לא ברור. כפי שהסבירו החוקרים, "השאלה המרכזית הייתה האם הנגיף עצמו, ובפרט חלבון הספייק שלו, יכול להכין את הקרקע לסרטן".
כדי לחקור זאת, הצוות ניתח רשומות רפואיות של יותר מ-166,000 חולים באמצעות מאגר הנתונים הבריאותי העולמי TriNetX, תוך התאמה קפדנית של קבוצות כדי לשלוט על הבדלים דמוגרפיים וגורמי סיכון בסיסיים. התוצאות הראו כי שורדי קורונה הראו עלייה מובהקת סטטיסטית באבחנות סרטן ריאות בהשוואה לקבוצות ביקורת שלא נדבקו.
המחקר מצא עלייה של 22 אחוז בסיכון לסרטן ריאות, עם יחס סיכון (hazard ratio) של 1.50 ומובהקות סטטיסטית של P < .001. ההשפעה הייתה בולטת ביותר בקרב מעשנים פעילים. באופן מעניין, החוקרים לא מצאו עלייה דומה בסרטן הפה או שלפוחית השתן, דפוס שלטענתם תומך במנגנון ספציפי לריאות ולא בעלייה כללית בסיכון לסרטן. החוקרים אומרים כי אות זה, הספציפי לאיבר, הוא אחד הסיבות המרכזיות לכך שהממצאים בולטים, שכן הוא תואם תהליך ביולוגי ממוקד ולא השפעה מערכתית רחבה. "ממצאים אלו מצביעים על כך שקורונה אינה רק מחלה חריפה, אלא עשויה להיות לה גם השלכות ארוכות טווח על הסיכון לסרטן ריאות", ציינו המדענים. ההיבט החדשני ביותר של המחקר הוא זיהוי מסלול מולקולרי אפשרי המקשר זיהום SARS-CoV-2 לשינויים מקדמי גידולים בריאה. במרכז המסלול הזה נמצא אנזים בשם תימידין פוספורילאז (TYMP), שנראה כי הוא ממלא תפקיד מפתח בתרגום נזק ויראלי לשינויים דלקתיים ומבניים ארוכי טווח. הפעלת TYMP נקשרה לדלקת ריאות מוגברת, פיברוזיס מוגבר והשקעת קולגן, יחד עם הפעלת STAT3, מסלול איתות המעורב באופן נרחב בהתפתחות סרטן. הוא גם נראה כי שינה את הפעילות החיסונית לכיוון סביבה תומכת גידולים ברקמת הריאה. "זה מרמז ש-TYMP לא רק משפיע על גדילת גידולים – הוא מעצב מחדש את כל הסביבה החיסונית של הריאה בדרכים שיכולות לקדם סרטן", הסבירו החוקרים. המחקר מצא גם כי חלבון הספייק של SARS-CoV-2 עשוי לשנות את עיבוד קולטני ACE2 בתאי הריאה, וליצור פרגמנטים מולקולריים התואמים להגברת תחלופת רקמות ונזק מתמשך. החוקרים אומרים כי זה תומך בשרשרת אירועים הדרגתית המתחילה באינטראקציה ויראלית ומסתיימת בשינויים ארוכי טווח במבנה הריאה ובהתנהגות החיסונית. המחקר אינו מרמז שקורונה גורמת ישירות לסרטן, אלא שהוא עשוי להגביר פגיעות בתנאים מסוימים. בעוד שהממצאים מצביעים על אות סיכון אפשרי, החוקרים הדגישו כי הסיכון המוחלט לכל אדם נותר צנוע. עם זאת, הם טוענים כי השילוב של נתונים אפידמיולוגיים ומנגנון ביולוגי סביר הופך את התוצאות לחשובות למעקב ארוך טווח ולמחקר עתידי, במיוחד באוכלוסיות בסיכון גבוה. אם יאושרו במחקרים עתידיים, הממצאים עשויים להשפיע על הטיפול המעקב ארוך הטווח עבור חולי פוסט-קורונה. אלו שפיתחו נזק ריאתי מתמשך, במיוחד פיברוזיס אינטרסטיציאלי, עשויים להיחשב למעקב קרוב יותר אחר סימנים מוקדמים של סרטן ריאות. המחקר גם מדגיש מעשנים כתת-קבוצה בסיכון גבוה יותר. בנוסף, זיהוי תימידין פוספורילאז (TYMP) כגורם מפתח עשוי לפתוח דלת לטיפולים חדשים שמטרתם להפחית צלקות ריאתיות, דלקת כרונית ואיתותים הקשורים לסרטן כמו הפעלת STAT3. באופן רחב יותר, המחקר עשוי לשנות את ההבנה כיצד זיהומים ויראליים נשימתיים חמורים משפיעים על בריאות הריאות לטווח ארוך. הוא תומך ברעיון שנגיפים יכולים להשאיר שינויים מולקולריים וחיסוניים מתמשכים ברקמת הריאה, ובכך "לתכנת מחדש" את תגובת הריאה לפציעה, ועשוי לעודד חקירה נוספת האם קיימים מסלולים פוסט-זיהומיים דומים במחלות נשימה אחרות מעבר לקורונה.