מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 25 במאי 2026
ירושלים, 25 במאי 2026 (TPS-IL) – מחקר חדש ממרכז שיבא הרפואי בישראל מצביע על כך שהפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי עשוי לסייע בחיזוי סיכונים בריאותיים עתידיים, כולל תמותה ואשפוזים.
גיל כרונולוגי מתייחס למספר השנים שאדם חי. גיל ביולוגי הוא הערכה של גיל הגוף, המבוססת על מדדים בריאותיים כמו תוצאות בדיקות דם, תפקוד איברים ורמות דלקת. אצל אנשים מסוימים, הגיל הביולוגי עשוי להיות גבוה או נמוך מגילם האמיתי, בהתאם לבריאות הכללית, לאורח החיים ולסיכון למחלות.
ההבדל בין שני מדדים אלה עשוי לספק לרופאים תמונה מדויקת יותר של קצב ההזדקנות הביולוגית של אדם מאשר הגיל הכרונולוגי בלבד. הוא עשוי גם לסייע בזיהוי אנשים בסיכון גבוה יותר למחלה עוד לפני הופעת תסמינים.
"הממצאים מצביעים על כך שהפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי עשוי להפוך בעתיד למדד נגיש ופשוט יחסית לזיהוי אנשים בסיכון מוגבר, עוד לפני הופעת מחלות משמעותיות," אמרה ד"ר אביגיל גושן, מחברת המחקר המובילה.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Aging and Disease, עקב אחר 2,597 משתתפים בתוכנית הסקר המנהלים של שיבא במשך 9.2 שנים בממוצע. התוכנית היא קבוצת מעקב בריאותי ארוכת טווח. המחקר כלל גם 6,772 מדידות רפואיות חוזרות.
החוקרים השתמשו במודל בינה מלאכותית המעריך גיל ביולוגי מבדיקות דם שגרתיות, הכוללות סמנים מטבוליים, המטולוגיים, כלייתיים, כבדיים ודלקתיים.
הממצאים הראו שכל עלייה של שנה אחת בפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי הייתה קשורה לעלייה של 15% בסיכון לתמותה, גם לאחר התאמה לגיל, מין, מדד מסת גוף, עישון ויתר לחץ דם. כל שנה נוספת בפער נקשרה גם לעלייה של 6% בשיעורי האשפוז. משתתפים שגילם הביולוגי היה גבוה בשלוש שנים או יותר מגילם הכרונולוגי הראו שיעורי תמותה גבוהים יותר במהלך המעקב בהשוואה לאלו עם פערים קטנים יותר.
פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז אריכות הימים ומחברת המחקר, אמרה: "בשנים האחרונות תחום אריכות הימים עבר מדיון תיאורטי לתחום קליני ומחקר מעשי. המחקר מדגים כיצד מידע רפואי הנאסף באופן שגרתי יכול להפוך לכלי להבנת קצב ההזדקנות האישי ופיתוח גישות מניעה מותאמות אישית."
החוקרים מדגישים כי המחקר הוא תצפיתי ואינו יכול לבסס קשר סיבה ותוצאה ישיר. עם זאת, הם מציעים שהפער בגיל הביולוגי עשוי לשקף לחץ פיזיולוגי בסיסי, תהליכי מחלה נסתרים או עמידות מופחתת של הגוף.
הממצאים – אם יאומתו לשימוש קליני – מעלים את האפשרות שמדידות גיל ביולוגי יוכלו בסופו של דבר לתמוך בהערכת סיכונים בריאותיים ארוכי טווח משופרת ותכנון מניעתי.
מכיוון שהמדד מסתמך על בדיקות דם שגרתיות שכבר נמצאות בשימוש נרחב במערכת הבריאות, החוקרים אומרים שיהיה קל יחסית לשלב אותו במערכות הבריאות הקיימות.
מעקב אחר הגיל הביולוגי לאורך זמן עשוי גם לסייע לרופאים ולחוקרים להעריך האם שינויים באורח החיים או טיפולים רפואיים מאטים את קצב ההזדקנות הביולוגית, ובכך עשויים להשפיע על גישות טיפוליות אינדיבידואליות יותר בעתיד.
