ירושלים, 24 במאי 2026 (TPS-IL) – קבוצת פייסבוק שנוצרה על ידי צאצאי ניצולי שואה שנעצרו על ידי הרשויות הבריטיות בקפריסין לאחר מלחמת העולם השנייה, הפכה לארכיון זיכרון קולקטיבי בלתי צפוי, המסייע לשחזר היסטוריות משפחתיות שבמקרים רבים כמעט אבדו, כך עולה ממחקר חדש באוניברסיטת בן-גוריון.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר איילת קליין-כהן ופורסם בכתב העת המדעי Memory, Mind and Media, בוחן כיצד צאצאי ניצולים משתמשים ברשתות חברתיות כדי לשמר סיפורים משפחתיים, מסמכים ותצלומים הקשורים למחנות המעצר בקפריסין. מחנות אלו, שהופעלו על ידי הרשויות הבריטיות בהקשר של המנדט הבריטי בארץ ישראל, החזיקו עשרות אלפי פליטים יהודים בין השנים 1946 ל-1949 בעת שניסו להגיע לארץ ישראל המנדטורית.
קליין-כהן אמרה כי קהילת הפייסבוק מדגימה כיצד פלטפורמות דיגיטליות יכולות לסייע לצאצאים לשחזר היסטוריות משפחתיות מקוטעות.
"אם זה גורם לקבוצת אנשים בכל מקום בעולם להרגיש שגם הם רוצים לחקור את ההיסטוריה של העבר בעצמם, אז הכוח של המחקר הזה הוא שהוא עשוי לעורר השראה למישהו לעשות את אותו הדבר בהקשר אחר", אמרה.
היא הסבירה כי משתתפי הקבוצה זכו להבנה מעמיקה יותר של הנרטיבים האישיים והמשפחתיים שלהם.
"בעצם, המחקר מדבר על הדרך שבה צאצאי ניצולי שואה מחפשים סיפורים פחות מוכרים כדי לפתח הבנה עמוקה יותר של עצמם ושל סיפורים משפחתיים הקשורים לקפריסין", אמרה ל-TPS-IL. "במקביל, הוא מצביע על יכולתן של רשתות חברתיות לאפשר לנרטיבים פחות מוכרים לעלות ולהפוך לחלק מהשיח הציבורי, במיוחד סיפורים הקשורים לאירועים טראומטיים, לחיפוש אחר זהות אישית, ולתהליך ההתמודדות עם טראומה בין-דורית".
על פי המחקר, הקבוצה המקוונת מתפקדת כמרחב שיתופי שבו צאצאים חולקים עדויות, מחפשים קרובי משפחה, ומחברים יחד שברי סיפורים שלעיתים קרובות נותרו בלתי מסופרים בתוך המשפחות במשך עשורים.
קליין-כהן ניתחה 687 פוסטים ותגובות שפורסמו על ידי חברי הקבוצה במהלך 2022. היא הדגישה שהמחקר היה איכותני ולא נועד לספק ייצוג סטטיסטי של כל צאצאי ניצולי מחנות קפריסין.
"עבורי, מה שהופך את הקהילה הזו לייחודית במיוחד הוא העובדה שאין גוף פורמלי מאחוריה ואין מוסד רשמי", אמרה. "אין ארכיון מאחוריה. ובכל זאת אנשים מתאספים סביבה ומשתפים סיפורים וזיכרונות זה עם זה".
כשנשאלה על הקשר בין עובדה היסטורית לזיכרון, קליין-כהן אמרה שזהו מתח אינהרנטי במחקר היסטורי.
"ברגע שמשהו קורה, הוא נגמר, והזיכרון משתלט, לטוב ולרע. זהו המתח הנצחי בין זיכרון להיסטוריה", היא הסבירה.
מחנות המעצר בקפריסין הוקמו על ידי הבריטים באוגוסט 1946 במטרה להגביל את ההגירה היהודית לארץ ישראל המנדטורית במסגרת המדיניות הבריטית באותה עת. למעלה מ-50,000 פליטים יהודים, רבים מהם ניצולי שואה, עברו דרך המחנות לפני הקמת מדינת ישראל. כ-80 אחוז מהם היו בגילאי 13 עד 35. התנאים כללו צפיפות, תברואה לקויה וחוסר פרטיות.
למרות חשיבותם ההיסטורית בסיפור הרחב יותר של הגירה יהודית לאחר המלחמה וייסוד ישראל, קליין-כהן אמרה כי מחנות קפריסין זכו לתשומת לב ציבורית מוגבלת יחסית בהשוואה לנרטיבים אחרים של השואה ופוסט-שואה.
ההיסטוריון נחום בוגנר, שחקר בהרחבה את סיפור קפריסין, אמר לחוקרים כי "מקרה הגירוש לקפריסין הושמט כאילו ביד נעלמה" וכי "במה שפורסם, ניתנה עדיפות ברורה לפרקים ההרואיים בים", בהתייחסו לניסיונות הגירה בלתי חוקית לארץ ישראל המנדטורית.
לדברי קליין-כהן, הצאצאים המשתתפים בקבוצה אינם חולקים רק נוסטלגיה, אלא משחזרים באופן פעיל היסטוריות משפחתיות מקוטעות בין דורות.
אחד הפוסטים שצוטטו במחקר נכתב על ידי אישה שזוהתה רק כמיה, שאמרה שסביה נעצרו בקפריסין לאחר ששוחררו ממחנה הריכוז ברגן-בלזן.
"במשפחתי, כמו ברבות אחרות, נדיר דיברו על הפרקים הקשים והכואבים של החיים שקדמו להתחלה החדשה שלהם בישראל. כמו רבים אחרים מהדור השני והשלישי, נותרתי עם מעט מאוד מידע על עבר משפחתי, עם שאלות רבות, ועם רצון, או אפילו צורך, לגלות עוד", נאמר בפוסט.
קליין-כהן אמרה כי עדויות כאלה ממחישות כיצד קהילות דיגיטליות ממלאות פערים שהותירה השתיקה במשפחות ניצולים רבות.
היא תיארה את המרחב המקוון כ"זירה ציבורית דינמית דרך קבוצת פייסבוק", שבה צאצאים משמרים ומפרשים מחדש את הזיכרון באופן קולקטיבי.
המחקר גם מדגיש שינוי רחב יותר באופן שבו זיכרון השואה מועבר בין דורות.
בעוד שהנצחה מסורתית התמקדה לעיתים קרובות במוזיאונים, טקסים וארכיונים רשמיים, קליין-כהן אמרה כי פלטפורמות דיגיטליות מאפשרות יותר ויותר לצאצאים לעצב את הזיכרון מלמטה באמצעות עדות אישית והשתתפות קולקטיבית.
