יפו, 11 ביוני 2026 (TPS-IL) – הפינה השקטה בספריית בית רקה ביפו הפכה לרקע לשיא קריאה יוצא דופן ומעורר השראה, שרק הולך וגדל משנה לשנה.
שי טונדובסקי, תלמיד כיתה ז', הוכר כקורא המצטיין של תל אביב-יפו זו השנה הרביעית ברציפות, לאחר שקרא 469 ספרים בשנה האחרונה.
“פשוט התחלתי לפתח את מהירות הקריאה שלי, זה הכל”, הוא סיפר לשירות העיתונות של ישראל, ותיאר את הרגלו שובר השיאים כמשהו שהתפתח באופן טבעי לאורך זמן.
שי, בן ה-12, הנמצא על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה, נחשב במערכת הספריות בית אריאלה כ"אלוף האלופים" בקרב קוראים צעירים. בספרייה, מוקף במדפי ספרי ילדים בעברית, כותרים בערבית, ספרות רוסית וקומיקס, שי נראה לעיתים קרובות בוחר ספרים בריכוז שקט.
גישתו לבחירת ספרים פשוטה ואינסטינקטיבית. הוא מדגים את התהליך כשהוא אוחז בעותק של הקלאסיקה הישראלית “יש ילדים זיגזג” מאת דוד גרוסמן. “אני פשוט קורא את התקציר, רואה אם זה מתאים לי, ואם כן, אז אני לוקח את זה”. כאשר הוא מתבקש לקרוא את גב הספר, מהירות הקריאה שלו ניכרת מיד, והוא מעביר במדויק את סיפורו של נונו, ילד שמוצא את עצמו במסע רכבת מורט עצבים.
שי נמשך במיוחד למדע בדיוני ופנטזיה, ז'אנרים המאפשרים לו לחקור עולמות דמיוניים מעבר למציאות היומיומית. סופר הילדים האהוב עליו הוא מאירה ברנע-גולדברג, והוא נהנה במיוחד מספרה “בן-בן ודודה”. ההערכה הדדית. כאשר מערכת הספריות של תל אביב-יפו, שבית רקה חלק ממנה, הכריזה בפייסבוק ששי הוא אלוף הקריאה שלה, ברנע-גולדברג הגיבה: “אני כל כך אוהבת אותו וגאה בו. יש לנו תמונות יחד מאז גיל 7. כל שנה צילמנו תמונות ואפשר לראות איך לאט לאט הוא עוקף אותי בגובה”. היא סיימה את התגובה במספר אימוג'ים של לבבות.
מעבר לקריאה, שי מתעניין גם במדע וטכנולוגיה ומקווה להפוך לממציא בעתיד.
שי עבר מסע דתי אישי בשנים האחרונות וכיום חי כנער דתי שומר מצוות. הוא מתפלל מדי יום ומתכונן לבר המצווה הקרב ובא, טקס המעבר ליהדות לבנים, שבמהלכו יקרא לראשונה בפומבי מן התורה.
חיי היומיום שלו נתמכים על ידי אמו החד-הורית, צוות ספריית בית רקה, ומרכז “תותים” בתל אביב-יפו, התומך בילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם.
התיאבון הספרותי של שי כה עצום עד שבית רקה הפך קטן מדי עבורו, ובשנה האחרונה הוא החל לשאול באופן קבוע ספרים מספריות אחרות בתל אביב-יפו.
כשנשאל כיצד ניתן לעודד ילדים לקרוא יותר, שי השיב כי הגבלת זמן מסך בטלפונים היא המפתח, דבר שלמד מאמו.
“בלי מסכים. הם ישתעממו, והם ירימו ספרים”, הוא הדגיש. “אחרי שהם יתאהבו בספרים, תנו להם מסכים פה ושם. זה לא הדבר הכי גרוע. איזון ושילוב”.
