ירושלים, 9 בפברואר 2026 (TPS-IL) — מחקר ישראלי ארוך טווח הופך תפיסה רווחת לגבי "דיאטות יו-יו", ומציע שניסיונות חוזרים לרדת במשקל עשויים להניב יתרונות בריאותיים מתמשכים – גם כאשר המשקל עצמו חוזר, כך הודיעו מדענים ישראלים.
מחקר של חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על כך ששינויים תזונתיים בריאים יכולים להשאיר "זיכרון קרדיומטבולי" עמיד שמפחית שומן בטני מסוכן ומשפר את הבריאות המטבולית לאורך שנים רבות.
"השתתפות חוזרת בתוכנית אורח חיים לירידה במשקל, גם לאחר 'כישלון' נתפס, עשויה להוביל ליתרונות בריאותיים משמעותיים לאורך השנים, במיוחד בהפחתת שומן בטני מסוכן", אמרה פרופ' איריס שקד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המחברת הבכירה של המחקר. שקד היא גם דיקנית הקיימות באוניברסיטת רייכמן ופרופסור באוניברסיטת הרווארד.
המונח "דיאטת יו-יו" מתאר מחזור נפוץ שבו אנשים יורדים במשקל באמצעות תוכנית אורח חיים מובנית אך בהדרגה מעלים אותו בחזרה, מה שמוביל לעיתים קרובות לניסיונות חוזרים. במשך עשורים, חוקרים וקלינאים דנו האם מאמצים חוזרים אלו כדאיים או עלולים להזיק. כמה מחקרים מוקדמים הציעו שדיאטות חוזרות עלולות לפגוע במטבוליזם, להחמיר את הרכב הגוף או להגביר את הסיכונים הבריאותיים לטווח ארוך, בעוד שאחרים לא מצאו השפעות שליליות ברורות.
מה שהיה חסר, לדברי צוות אוניברסיטת בן-גוריון, הוא ראיות ארוכות טווח החורגות ממשקל הגוף בלבד. שומן ויסצרלי – השומן המצטבר סביב איברים כמו הכבד, הלבלב והמעיים – נחשב למסוכן במיוחד מכיוון שהוא פעיל מטבולית ומקושר לדלקות, מחלות לב וכלי דם, סוכרת ותסמונת מטבולית. משקל הגוף ו-BMI אינם משקפים באופן מהימן שינויים בסוג זה של שומן.
כדי לגשר על הפער הזה, חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב שיתפו פעולה עם עמיתים מאוניברסיטאות הרווארד, לייפציג וטולאן, יחד עם המרכז למחקר גרעיני בנגב, בית החולים סורוקה והמרכז הרפואי בריאות. הם ערכו מעקב נדיר של חמש ו-10 שנים אחר משתתפים משני ניסויים קליניים תזונתיים מבוקרים ועוקבים. כל ניסוי נמשך 18 חודשים וכלל כ-300 משתתפים, כאשר כשליש נרשמו בשני המחקרים.
הניסויים בחנו דיאטות בסגנון ים תיכוני בשילוב פעילות גופנית, בהשוואה לדיאטות ביקורת. באופן מכריע, המשתתפים עברו סריקות MRI חוזרות לפני ואחרי כל התערבות, מה שאפשר לחוקרים למדוד במדויק שינויים בהתפלגות השומן הבטני ובמדדים מטבוליים, במקום להסתמך רק על ירידה במשקל.
התוצאות היו מרשימות. למרות שהמשתתפים שהצטרפו להתערבות השנייה החלו במשקל דומה לזה שבו החלו את הראשונה, פרופיל השומן הפנימי שלהם סיפר סיפור אחר. הדמיית MRI הראתה שהתפלגות השומן הבטני והמדדים המטבוליים שלהם היו טובים יותר בכ-15-25 אחוז מאשר בתחילת הניסוי הראשוני, כולל שיפורים ברגישות לאינסולין וברמות השומנים בדם.
"ממצאים אלו מצביעים על קיומו של זיכרון קרדיומטבולי חיובי שנשאר גם לאחר עלייה במשקל", דיווחו החוקרים, מה שמצביע על כך שתקופות קודמות של אכילה בריאה הותירו השפעות פיזיולוגיות מתמשכות.
משתתפים שחזרו על התוכנית ירדו פחות במשקל במהלך ההתערבות השנייה, אך הם שמרו על הרווחים הבריאותיים שלהם בצורה יעילה יותר לאורך זמן. חמש שנים לאחר סיום התוכנית השנייה, הם הראו פחות עלייה כוללת במשקל ופחות הצטברות משמעותית של שומן ויסצרלי בהשוואה למשתתפים שהשתתפו רק בהתערבות אחת לירידה במשקל.
הדר קליין, סטודנטית לדוקטורט ודיאטנית רשומה ששימשה כמחברת הראשית של המחקר, אמרה כי הממצאים מאתגרים את האופן שבו הצלחה מוגדרת בדרך כלל. "משקל לבדו אינו משקף במדויק שומן בטני או פרמטרים בדם", היא הסבירה. "לכן, גם אם המשקל חוזר, ייתכן מאוד שהבריאות עדיין משתפרת, ולא ניתן להגדיר את הצלחת התהליך רק על פי מספר על המשקל".
שקד אמרה שהמחקר מאתגר ישירות את התפיסה שמאמצי ירידה במשקל חוזרים הם חסרי תועלת. "גם כאשר הירידה במשקל קטנה יותר בניסיון החוזר, ההשפעה המצטברת על שומן בבטן ובריאות מטבולית היא משמעותית", היא אמרה.
הממצאים מעניקים לקלינאים בסיס חזק יותר לעודד מטופלים לא לוותר לאחר עלייה במשקל. גם אם המשקל עולה בחזרה, מטופלים עדיין עשויים להפחית שומן ויסצרלי ולשפר את הרגישות לאינסולין. הם גם תומכים במעבר ממדדי הצלחה המתמקדים במשקל, למעקב אחר היקף מותניים, מדדים מטבוליים, ובמידת האפשר, הדמיה או מדדים חלופיים לשומן ויסצרלי. המחקר גם מחזק את הטיעון לטובת תוכניות אורח חיים ארוכות טווח ונגישות חוזרת, במקום התערבויות חד-פעמיות.
יתר על כן, זה משנה את האופן שבו "נסיגה" נדונה. עלייה במשקל יכולה להיות מוגדרת כהצלחה פיזיולוגית חלקית ולא ככישלון מוחלט.
המחקר פורסם בכתב העת peer-reviewed BMC Medicine.