טורונטו, קנדה – כשדגל פלסטין הונף היום לראשונה על תורן הכבוד הרשמי בבניין עיריית טורונטו, אחת התמונות החזקות ביותר של היום לא הגיעה מהטקס עצמו – אלא מאישה אחת שעמדה מנגד בכיכר, עטויה בדגל ישראל, הולכת בכבוד שקט ובאומץ יוצא דופן.
שמה הוא מרים מטובה.
היא באה לבדה.
והיא עמדה שם כהצהרה חיה נגד גל האנטישמיות העולמי.
רגע שדיבר חזק יותר מכל נאום
בזמן שפקידים ומארגנים ביצעו את טקס הנפת הדגל ההיסטורי, מרים התקרבה לאזור בשקט. לא היה צוות תקשורת מאחוריה, ללא כוריאוגרפיה, ללא ארגון פוליטי. רק שוטרים שהוקצו להגן עליה – תזכורת מצמררת למה זה אומר כיום להיות יהודי באופן גלוי בשנת 2025.
עטויה בדגל הכחול-לבן של ישראל, היא עמדה מול רגע שיהודים רבים ברחבי העולם מצאו ככואב עמוקות. נוכחותה הפכה את היום מהליך עירוני לסיפור אנושי של חוסן.
אומץ מול עוינות
בחודשים האחרונים, מרים הפכה לסמל כוח בלתי צפוי אך ברור בקהילה היהודית והפרו-ישראלית. היא נולדה בסלובקיה וגדלה בקנדה, ודיברה בפתיחות על המחיר האישי שהיא משלמת עבור זהותה: הטרדות מחוץ לביתה, איומים ברשת, סיכונים מקצועיים בתעשיית הדוגמנות, ולחץ מצד עמיתים "להוריד את הראש".
אבל היא מסרבת.
היא לא תסתיר את יהדותה.
היא לא תתנצל על אהבתה לישראל.
והיום, היא הוכיחה בדיוק איך זה נראה.
הליכה אל תוך העין של הסערה
ההחלטה להניף את הדגל הפלסטיני בבניין עיריית טורונטו – אתר המייצג ניטרליות אזרחית – הציתה רגשות עזים בקהילה היהודית בעיר. רבים ראו במחווה פוגענית או טעונה פוליטית, במיוחד בתקופה של פחד ופילוג גוברים. מרים הבינה את הרגישות. היא הבינה את המתח. היא הבינה את הסיכון האישי. והיא הלכה לקראתו בכל זאת.
הופעתה לא הייתה מחאת נגד. היא לא החזיקה שלטים. היא לא צעקה סיסמאות. היא פשוט בחרה להיות שם – נוכחת, גלויה, ללא פחד – מייצגת אינספור יהודים שמרגישים מושתקים או מאוימים יותר ויותר.
ליווי משטרתי לסמל של זהות יהודית
נוכחותם של קצינים מרובים סביבה ציירה מציאות קשה: אישה יהודייה העוטה את סמלה הלאומי זקוקה להגנה בעיר צפון אמריקאית גדולה.
עם זאת, עמדתה נותרה יציבה.
פניה רגועות.
צעדיה מכוונים.
עדים תיארו אותה כ"מגדלור בסערה", "סמל לגאווה יהודית", ו"האדם האמיץ ביותר בכיכר".
עמידה של אישה אחת נגד אנטישמיות
עבור רבים, מעשה ההתנגדות השקט של מרים נגע עמוק יותר מכל סיסמת מחאה אי פעם.
בתקופה של אנטישמיות גואה בקמפוסים, ברחובות ובמרחבים מקוונים
בתקופה שבה יהודים רבים חוששים מחשיפה
בתקופה שבה פשעי שנאה נגד קהילות יהודיות עולים
היא בחרה ללכת לבדה, עטופה בזהותה, מסרבת להיעלם.
המסר שלה היה ברור:
"אני לא מפחדת. אני לא אסתתר. אני אעמוד כיהודייה – גם כשאני היחידה שעומדת."
סמל ליהודים ברחבי העולם
הליכתה של מרים כבר החלה להסתובב בקרב קהילות יהודיות – לא כמעשה פוליטי, אלא כמעשה אנושי עמוק. עבור יהודי ישראל והתפוצות הצופים מרחוק, דימוי שלה מרגיש כמו קו הצלה:
אדם אחד.
דגל אחד.
רגע אחד של אמת.
באווירה מלאת מתח, סמליות ופילוג, מרים הצליחה ליצור רגע של בהירות – תזכורת לכך שאומץ לא תמיד שאג. לפעמים, הוא פשוט מופיע.
היסטוריה נעשתה היום – וגם גיבורה
הנפת הדגל הפלסטיני בבניין עיריית טורונטו תיזכר כאירוע עירוני היסטורי.
אך הליכתה השקטה של מרים מטובה, עטופה בדגל ישראל, עשויה להיזכר כמשהו גדול בהרבה:
אישה מסרבת לוותר על זהותה.
יהודייה המתמודדת עם שנאה בכבוד.
לוחמת בודדה העומדת זקופה נגד אנטישמיות – למענה, ולמעננו.
יום עצוב כל כך לקנדה.