מאת פשח בנסון ואוֹמֶר נובוסלסקי • 12 בינואר 2026
ירושלים, 12 בינואר 2026 (TPS-IL) — תאי שד מסוימים אצל נשים עשויים להראות סימנים לסרטן עתידי שנים לפני שגידול כלשהו יופיע, מה שיכול לסייע לרופאים לזהות סרטן שד מוקדם יותר – או אולי אף למנוע את התפתחותו, כך הודיע היום (יום שני) האוניברסיטה העברית בירושלים.
בממוצע, אחת מכל עשרים נשים בעולם תאובחן עם סרטן שד, על פי ארגון הבריאות העולמי.
צוות מדענים ישראלים ואמריקאים פתח חלון נסתר קודם לכן להבנת האופן שבו סרטן שד מתחיל אצל נשים הנושאות מוטציות BRCA1 או BRCA2. המחקר מראה כי עוד לפני הופעת גידולים, תאי שד אצל נשאיות מוטציות BRCA כבר מציגים דפוס מובחן של "כתמי נזק" ב-DNA, הדומים לדפוסי שבר ב-DNA הנראים בתאי סרטן.
המחקר הובל על ידי סטודנטית לדוקטורט, שרה אוסטר פליישמן, בהנחיית פרופסור רמי עקילאן וד"ר יותם דרייר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בשיתוף פעולה עם ד"ר ויקטוריה סיולדט וד"ר מארק לה-בארג' ממרכז המחקר City of Hope בקליפורניה. באמצעות ריצוף מהדור הבא, הצוות מיפה שברי DNA כפולים (DSBs) על פני הגנומים של תאי אפיתל שד לא ממאירים מנשים הנושאות מוטציות גנטיות בסיכון גבוה.
הצוות מצא כי דפוס הנזק ב-DNA בתאים אלו שונה מאוד ממה שנצפה בתאים בריאים, ולמרבה ההפתעה, דומה מאוד לדפוסים הנמצאים בתאי סרטן שד. האזורים הפגיעים ביותר ב-DNA היו אלו הקשורים לסרטן, במיוחד אלו הפעילים מאוד בתא באופן רגיל, מה שהופך אותם למועדים יותר להוביל לסרטן אם ניזוקים.
המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Cell Death & Disease.
פרופסור עקילאן אמר לשירות העיתונות של ישראל כי משמעות המחקר טמונה בחוסר היציבות התאית המוקדם, טרום-סרטני.
"הממצא העיקרי שלנו הוא שתאי אפיתל שד לא ממאירים מנשים בסיכון גבוה כבר מציגים 'שבר-אום' (breakome) מובחן ולא אקראי בהשוואה לקבוצת ביקורת בסיכון ממוצע, וחשוב מכך, שבר-אום זה דומה חלקית לדפוס הנראה בתאי סרטן שד", אמר. "שבר-אום" מתייחס לדפוס השלם או למפה של שברי DNA על פני הגנום של התא.
"זה מרמז שתהליכים הקשורים לחוסר יציבות גנומית מתרחשים מוקדם מאוד, לפני שמופיע גידול כלשהו, ושהחולשות המוקדמות הללו יכולות לעצב מחדש היכן מצטברים שברי DNA", אמר עקילאן.
החוקרים הדגישו כי דפוסי הנזק ב-DNA ניתנים לזיהוי בתורמות צעירות ובריאות, כולל נשים מתחת לגיל 35. "זה אומר שהשינוי ניתן לזיהוי הרבה לפני סרטן קליני, וככל הנראה שנים, ואף עשרות שנים, לפני אבחון אצל נשאיות שמפתחות מחלה מאוחר יותר", אמר עקילאן. בעוד שהמחקר אינו מספק זמן הובלה מדויק להופעת הסרטן, הוא מאתגר את התפיסה המסורתית לפיה אירועי אובדן הטרוזיגוטיות (LOH) הם הצעד הראשון בממאירות.
המחקר פותח ערוצים פוטנציאליים לגילוי מוקדם.
"עבודה זו מספקת תובנה קריטית לשינויים המולקולריים המוקדמים ביותר המתרחשים בתאי שד של נשים בסיכון גבוה", אמר עקילאן ל-TPS-IL. "הבנת האירועים הראשוניים הללו מאפשרת לנו לדמיין אסטרטגיות חדשות לזיהוי סרטן בשלבים המוקדמים ביותר והניתנים לטיפול ביותר".
דרייר ציין כי דפוסים אלו "עשויים יום אחד לסייע לנו לפתח סמנים ביולוגיים מדויקים יותר, כך שנשים בסיכון גבוה לא רק ינוטרו בצורה יעילה יותר, אלא גם יוצעו להן התערבויות המבוססות על הביולוגיה האמיתית של תאיהן".
בעוד שהמחקר הנוכחי מתמקד ברקמת השד, עקילאן אמר שהצעדים הבאים יחקרו האם דפוסים דומים מופיעים גם ברקמות אחרות המועדות לסרטן.
"בדיקת רקמות שחלה וחצוצרה היא צעד הגיוני במפורש", אמר ל-TPS-IL.
בנוסף, צוותו מתכנן לחקור קבוצות גדולות יותר של נשים לאורך זמן כדי לראות האם דפוסי נזק מוקדמים ב-DNA יכולים לחזות מי יפתח סרטן בסופו של דבר, ולחקור בדיקות פולשניות מינימליות שיכולות לזהות דפוסים אלו לפני גיבוש גידולים.
הבנת שברי DNA מוקדמים אלו עשויה גם לשפוך אור על הסיבה לכך שנשים מסוימות בסיכון גבוה מפתחות סרטן בעוד שאחרות לא. "זה יכול להנחות אסטרטגיות מניעה חדשות המכוונות לאזורים פגיעים אלו בגנום לפני שהסרטן מתחיל", אמר עקילאן.
נושאים קשורים
