מאת פסח בנסון ועומר נובוסלסקי • 8 בדצמבר 2025
ירושלים, 8 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — במשך יותר משני עשורים, פסולת פלסטיק המושטפת מאזורים עירוניים הצטברה בשקט לאורך קו החוף המתכווץ של ים המלח, ויוצרת תיעוד ויזואלי וסביבתי מרשים בנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. מחקר חדש שפורסם היום (שני) על ידי אוניברסיטת חיפה, בשיתוף מדענים איטלקיים, מראה כי שיטפונות בזק, מליחות קיצונית ורמות מים נסוגות שילבו כוחות ליצירת ארכיון טבעי שבו פסולת פלסטיק – כולל שקיות, צעצועים, בקבוקים ואף ציוד צבאי – נלכדת שנה אחר שנה, ומשמרת תיעוד של פעילות אנושית באחד הסביבות הקיצוניות בעולם.
ד"ר אקוס קלמן, פרופ' בוורלי גודמן צ'רנוב ופרופ' מייקל לזר אמרו לשירות העיתונות של ישראל: "ים המלח אינו רק אתר מורשת גיאולוגית הנמצא בסכנה, אלא הוא גם מתפקד כמעבדה טבעית מואצת עבור שאר העולם. מכיוון שהוא אגן סגור, כל מה שנכנס נשאר, מה שמאפשר לנו לעקוב אחר כל מסלול זיהום הפלסטיק: מחלקים גדולים ועד רסיסים ולבסוף למיקרו-פלסטיק שהופך לחלק מהרשומה הגיאולוגית. מה שאנו רואים כאן קורה כעת, צפוי להתרחש בגופי מים רבים אחרים בעתיד."
ים המלח, האגם ההיפר-מליחי העמוק ביותר בעולם, מאבד מים במהירות בעשורים האחרונים. במהלך החורף, נחל קדרון, המנקז אזורים עירוניים נרחבים בירושלים, נושא משקעים, פסולת ופלסטיק אל האגם בשיטפונות בזק קצרים אך עוצמתיים. בשל המליחות והצפיפות הגבוהה של המים, רוב חומרי הפלסטיק צפים ונאספים לאורך קו החוף, ויוצרים סדרה של טרסות חוף המתעדות את סוג וכמות הפסולת המגיעה לאגן מדי שנה. חוקרים כינו את התצורות הללו "טבעות פלסטיק", המדגישות הן את ההשפעה הוויזואלית המרשימה שלהן והן את ערכן המדעי הגובר.
המחקר – שפורסם בכתב העת המוערך Journal of Hazardous Materials – בחן באופן שיטתי טרסות שנוצרו בין השנים 2000 ל-2021 בצומת נחל קדרון וים המלח. הצוות אסף את כל פריטי הפלסטיק הנראים לעין בכל טרסה ותיעד את משקלם, סוגם, רמת השחיקה שלהם והתפלגותם המרחבית. דגימות משקעים נותחו למיקרו-פלסטיק, אשר הופרדו, סוננו, צולמו תחת מיקרוסקופ ונבדקו כימית כדי לקבוע את סוגי הפולימרים ואת השפעות החשיפה הממושכת לשמש, חום ושחיקה. בנוסף, נסקרו תצלומי אוויר ודימויי לוויין היסטוריים כדי לעקוב אחר שינויים בגיאומורפולוגיה החופית ובזרימת הנחל לאורך זמן.
הניתוח חשף עלייה חדה בכניסת פלסטיק לאחר שנת 2000, כאשר טרסות צעירות יותר הכילו מאות קילוגרמים של פסולת. תחזיות מצביעות על כך שעד שנת 2030, טרסה אחת בלבד עשויה לצבור יותר מטון פלסטיק. חשיפה לאור שמש חזק וחום מאיצה את הפיצול, ומייצרת אלפי חלקיקי מיקרו-פלסטיק לקילוגרם משקעים מדי שנה. חוקרים מעריכים שקילוגרם אחד של פלסטיק גלוי וגדול יכול לייצר כארבעת אלפים חלקיקי מיקרו-פלסטיק בשנה, רבים מהם נשארים במשקעים ומשתלבים בהדרגה ברשומה הגיאולוגית.
חלק מהפסולת נלכד בבולענים ובסדקים שנוצרים לאורך קו החוף הנסוג, ומשקיע פלסטיק בשכבות המשקעים ועלול ליצור ארכיון קבוע של פעילות אנושית. "כשהגענו לאתר, ראינו לא רק נסיגה דרמטית של קו החוף, אלא גם כמויות עצומות של פלסטיק צפות על פני המים. זו הייתה נקודת תצפית מטלטלת שהבהירה עד כמה התופעה עמוקה וחמורה," אמרו המדענים.
"טבעות פלסטיק ברורות החלו להיווצר סביב פתח קדרון רק לפני כ-25 שנה, לאחר שהן נעדרות לחלוטין לפני כן, וגידולן מאז ברור ויציב. כמות המאקרו-פלסטיק הנכנסת לאגן כה גדולה שהיא מספקת את חומר הגלם לפירוק מיקרו-פלסטיק בסדר גודל שלא תועד במקום אחר. מה שהפתיע אותנו גם הוא הנפח העצום הנאגר כעת והעובדה, שלמרות המודעות הציבורית הגוברת, הבעיה ממשיכה להתעצם במקום להשתפר," סיפרו ל-TPS-IL.
"זיהום פלסטיק בים המלח לא הוכר במלואו עד כה, והבאת תשומת לב לכך היא הצעד הראשון החיוני. הגישה היעילה ביותר היא מניעה. משמעות הדבר היא זיהוי המקורות והערוצים המדויקים שדרכם פלסטיק נכנס לאגן, הגברת הניטור, וחיזוק איסוף פסולת עירוני, מיחזור וחינוך ציבורי. סקרים קבועים במעלה הזרם יכולים לחשוף במהירות היכן מתרחשות הדליפות העיקריות, ואכיפה עקבית של חוקי פינוי פסולת קיימים תפחית משמעותית את זרימת הפלסטיק לפני שהוא מגיע לים המלח," אמרו.
חוסר מעש, הדגישו, אינו אופציה. "ללא ניהול ואחריות ראויים, הוא יאבד. אם לא ייעשה דבר, הפלסטיק ימשיך להצטבר בערוצים המזינים את האגן, בדיוק כפי שכבר ראינו בקדרון ובפתחים אחרים. הוא ימשיך להתפרק למיקרו-פלסטיק ולהתפשט לאורך קו החוף ואזור החוף. במקרה הגרוע ביותר, ים המלח עלול להפוך לסביבה מזוהמת ומסוכנת שקשה לגשת אליה ואף עלולה להשפיע על מוצרים הנגזרים ממנו," הזהירו המדענים את TPS-IL.
ים המלח, אחד מגופי המים המלוחים ביותר בעולם, הוא יעד תיירותי פופולרי. המים מלוחים פי 9.6 מהאוקיינוס, מה שיוצר את הציפה המפורסמת שלו, המאפשרת לאנשים לצוף בקלות. ים המלח שוכן כ-430 מטרים מתחת לפני הים, מה שהופך אותו לנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ.