מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 9 במרץ 2026
ירושלים, 9 במרץ 2026 (TPS-IL) — מדענים ישראלים הזהירו כי קיטוע בתי גידול עלול לדחוף אוכלוסיות של חיות בר לקריסה גנטית פתאומית, גם לאחר עשורים של יציבות לכאורה. אך סימני אזהרה מוקדמים בנתונים גנטיים עשויים להעניק לאנשי שימור סיכוי להתערב לפני שיהיה מאוחר מדי, כך מצא מחקר ישראלי-אמריקאי חדש.
המחקר, בהובלת אוהד פלד והפרופסור גילי גרינבאום מהאוניברסיטה העברית בירושלים והפרופסור ג'אהי קים מאוניברסיטת קורנל, משתמש בגישה מבוססת רשתות כדי לעקוב אחר השפעת קיטוע בתי גידול על הגיוון הגנטי. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי PNAS, משלב תיאוריית רשתות וגנטיקה של אוכלוסיות כדי לזהות דפוסים המעידים מתי מין מסוים מתקרב ל"נקודת מפנה".
"אוכלוסיות יכולות להיראות בריאות גנטית ממש עד שהן קורסות בפתאומיות", כתבו המחברים. "עד שמופיעים סימני אזהרה מסורתיים, ייתכן שכבר יהיה מאוחר מדי. השיטה שלנו מעניקה לאנשי שימור סיכוי לפעול לפני נקודה זו".
קיטוע בתי גידול מתרחש כאשר כבישים, חוות ואזורים עירוניים מפצלים נופים טבעיים לחלקים קטנים ומבודדים. הדבר מגביל את תנועתם והזדווגותם של בעלי חיים, מגביר הזדווגות פנימית ומפחית את הגיוון הגנטי הנחוץ להישרדות שינויים סביבתיים ומחלות.
מעקב אחר שינויים אלו היה קשה במשך זמן רב. מודלים מסורתיים מסתמכים לעיתים קרובות על הנחות פשטניות שאינן משקפות דפוסי הגירה בעולם האמיתי. "מסגרות תיאורטיות קיימות אינן לוכדות כראוי את דפוסי ההגירה ההטרוגניים של אוכלוסיות טבעיות", מציין המחקר.
כדי לטפל בכך, הצוות ערך סימולציות של שמונה תרחישים, כולל בניית מסילות ברזל והתרחבות הדרגתית של ערים. התוצאות מראות שבריאות גנטית אינה תמיד יורדת באופן יציב. במקרים רבים, היא מגיעה לנקודת מפנה שבה הגיוון צונח בפתאומיות וההבדלים בין תת-אוכלוסיות מזנקים.
החוקרים מתארים שלושה שלבים: "שלווה מטעה", שבה שינויים גנטיים בקושי ניתנים לזיהוי גם כשהשטחים מצטמצמים; "מעבר פתאומי", שבו הגיוון קורס; ושלב "אזהרה מוקדמת", שבו מדדים סטטיסטיים של נתונים גנטיים יכולים להצביע על משבר מתקרב.
המחקר מדגיש כי מעקב אחר אוכלוסייה בודדת לעולם אינו מספיק. אנשי שימור צריכים לעקוב אחר מספר אוכלוסיות ברחבי נוף כדי לזהות שינויים ברמת הרשת בבריאות הגנטית.
הצוות בחן את המודל שלו מול נתונים אמיתיים מכמה מינים, כולל קקטוס, דג מין (fisher) וקרפדה. בכל המקרים, האוכלוסיות הגיבו לקיטוע כפי שהמודל חזה, מה שמצביע על כך שהמסגרת יכולה להיות מיושמת על מגוון רחב של מינים.
מומחים אומרים כי הממצאים רלוונטיים הן ליונקים גדולים כמו זאבים ופילים, הדורשים מסדרונות הגירה נרחבים, והן למינים קטנים ומבודדים יותר כמו דו-חיים וזוחלי מדבר.
"גישה זו מאפשרת לאנשי שימור לראות בעיות מתפתחות לפני שהן מגיעות לנקודה קריטית", אמר פלד.
המסגרת יכולה לסייע בהנחיית פרויקטים של שיקום בתי גידול וקישוריות. על ידי זיהוי אזורים שבהם הקיטוע מתחיל להשפיע על החילוף הגנטי בין אוכלוסיות, מתכנני שימור יוכלו לתעדף בניית מסדרונות לחיות בר, שיקום אזורי מחיה, או שינוי מכשולים כמו גדרות וכבישים כדי לאפשר לבעלי חיים לנוע ולהתרבות בחופשיות רבה יותר.
זה עשוי להיות שימושי גם בהערכת ההשפעה הסביבתית של תשתיות חדשות. ממשלות ומתכננים יוכלו להשתמש במודל כדי לדמות כיצד פרויקטים כמו כבישים מהירים, מסילות ברזל, או ערים מתרחבות עשויים לשנות רשתות הגירה ולדחוף אוכלוסיות של חיות בר לעבר נקודת מפנה גנטית.
יישום נוסף הוא שיפור הניטור של מינים בסכנת הכחדה. על ידי ניתוח דגימות גנטיות ממספר אוכלוסיות ברחבי נוף, אנשי שימור יוכלו לעקוב אחר סימני אזהרה סטטיסטיים של ירידה בבריאות הגנטית ולהתערב לפני שאוכלוסיות יחוו קריסה פתאומית.
נושאים קשורים
