ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו השתתפו בחנוכת מוזיאון הכנסת בבית פרין בירושלים.
לאחר הטקס, ראש הממשלה ואשתו סיירו במוזיאון יחד עם הנשיא ואשתו, יו"ר הכנסת ובן זוגו, וראש עיריית ירושלים ורעייתו.
ראש הממשלה נתניהו:
"ידידי הנכבדים,
נשיא המדינה יצחק הרצוג ואשתו מיכל, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ובן זוגו אלון חדד, וראש עיריית ירושלים, אני חייב לומר, משה, זהו יום מרגש עבורך ובוודאי עבור רעייתך שרית. זהו יום מרגש מאוד עבור רעייתי ואני, עבור כלכם האורחים הנכבדים, ביניהם חבר הכנסת ה'צעיר' ביותר, משה נסים, שכיהן בכנסות רבות ועשה עבודה חשובה מאוד כשר בכיר בממשלות ישראל.
כמובן, יקירינו, אבישי, דוד ואלי, שנמצאים כאן כנציגי המשפחות היקרות של חטופינו, ונציגי המשפחות השכולות שבניהן הקריבו את חייהם למען נצח ישראל. מכאן אנו שולחים גם איחולי החלמה מהירה ללוחמינו הגיבורים, הנושאים את פצעיהם בגאווה מעוררת פליאה, כבוד והשראה רבה.
אני נרגש להיות במקום הזה. כילד, ראיתי אותו מבחוץ. כאן נחקקו חוקים יסוד. כאן התנהלו ויכוחים ודיונים סוערים. כאן הוקמה הדמוקרטיה הישראלית – בניגוד לרצונם של רבים בקהילה הבינלאומית שסירבו להכיר בירושלים, החלק המערבי של ירושלים, כבירת ישראל. רבים עדיין מסרבים לעשות זאת היום, לאחר איחוד בירתנו הנצחית.
הקהילה הבינלאומית תמיד פיגרה בהכרה בשינויים ההיסטוריים הגדולים שהתרחשו בגורל עמנו. הם התרגלו לראות בנו קורבן מושלם לאורך הדורות. קשה להם להכיר בשינוי שעברנו כעם שלקח את גורלו לידיו ונטל את החרב נגד אלה שבאו להשמידנו. אך זה לא עצר אותנו, לא בדיונים כאן, לא בדיונים בגבעת רם, ולא במעשים הגדולים שאנו עושים כדי להבטיח את נצח ישראל.
אמרתי שראיתי את הבניין הזה מבחוץ, כי כילד בירושלים בשנות ה-60, הייתי יורד ברחוב המלך ג'ורג'. מול הכביש כאן היו בתי קפה, מעדניות, חנויות, ובצד השני של הרחוב – הכנסת. זה היה מובן מאליו. הכנסת שוכנת בלב העם. היא פועלת בשם העם ולמען העם. המקום הזה, בית פרין, בלב העיר, במרכז העיר, נתן ביטוי בלתי פורמלי לעיקרון דמוקרטי בסיסי: העם הוא הריבון. העם בוחר את נציגיו לפרלמנט, ובאמצעותם, את הממשלה המנהלת את ענייני המדינה.
בשנים ההן, הדיון המחודד בין הרשויות שהתפתח בשנים האחרונות עוד לא פרץ. כל רשות ידעה את מקומה ותפקידה. היה איזון, הרמוניה וכבוד הדדי ניכר בין הרשויות.
ישראל הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית קלאסית ואף אחד לא טען אחרת. היא פעלה באמצעות איזונים ובלמים בין הרשויות, שהם הבסיס לדמוקרטיה מודרנית. העיקרון הדמוקרטי העתיק הוא רצון הרוב, והדרך לאזן בין רצון הרוב לזכויות הפרט היא באמצעות האיזונים והבלמים בין הרשויות. אני מקווה שנוכל לחזור להבנות של אותם ימים. העם כמה לכך. זה יועיל לכולם.
ידידי, אני גאה מאוד שכשר אוצר, לפני 21 שנה, הופקדתי על העבודה למימון רכישת הנכס היקר של בית פרין. זה הציל אותו מהריסה. קבלן רכש אותו ותכנן להרוס אותו ולבנות כאן אחד מהמגדלים האלה. עם כל הכבוד להם, לא במקום הזה. זה הציל אותו מהריסה ואפשר את שיקומו והנצחתו.
בית פרין הוא חלק חשוב ממורשת הדמוקרטיה הישראלית מימי ראשית המדינה וראוי להשתמר ולהונצח. הוא ישמש כמוזיאון הכנסת, פתוח ונגיש לציבור. הוא יספר את ההיסטוריה של הכנסת. אני רוצה להודות לרבים שנמצאים כאן היום, וגם לאלה שלא נמצאים כאן, שעבדו למען מטרה נעלה זו.
אני רוצה להודות במיוחד לך, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, ולמנכ"ל הפעיל והיזמי, שיקו אדרי, על המאמץ המיוחד שהשקיעו כדי להביא אותנו ליום זה.
חלפו עשרים ואחת שנים מאז אישרתי, כשר אוצר, את הכסף, ויכול היה לעבור עוד 21 שנה בבירוקרטיה המטורפת שלנו, אבל אתם נכנסתם והזזתם הרים והבאתם אותנו ליום המרגש הזה.
אני מאחל הצלחה רבה לך, כמנהל המוזיאון, ד"ר משה פוקסמן.
אני רוצה להוסיף משהו: בזמן זה, של ניצחונות גדולים על אלה שביקשו להשמידנו, כאשר אנו ניצבים לקראת סיום המערכה ופועלים להתגבר על שרידי ציר הרשע האיראני ולשחרר את כל חטופינו – החיים והמתים, אנו מציינים כאן את עצם קיומנו ועצמאותנו בלב בירתנו הנצחית, ירושלים.
כפי שנאמר בנבואת חגי (ב', ט'): "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, אמר ה' צבאות.
