מאת פסח בנסון וסווטה ליסטראטוב • 21 בספטמבר 2025
ירושלים, 21 בספטמבר 2025 (TPS-IL) — לראשונה בעולם, מי ים מותפלים מוזרמים לאגם מים מתוקים, כאשר ישראל מתחילה להעביר מי ים התיכון אל הכנרת, הידועה גם כים גליל, בפרויקט חסר תקדים המתואר על ידי גורמים רשמיים כביטוח לאבטחת המים של המדינה.
"הכנרת היא המאגר הלאומי שלנו. לישראל אין מקורות מים טבעיים רבים, ולכן לאגם זה חשיבות עצומה – הן מבחינה רגשית והן מבחינה אסטרטגית. היסטורית הוא היה מקור חיוני למי שתייה, וגם היום הוא נותר עתודת מים לאומית אסטרטגית", אמר מנהל רשות המים, יחזקאל ליפשיץ, ל"שירות העיתונות של ישראל".
היוזמה, המכונה "המוביל ההפוך", משקפת את המוביל הארצי שהושק בשנת 1994, אשר הזרים מי הכנרת למרכז ולדרום הארץ. "הפרויקט שאנו מפעילים כעת הוא למעשה ההיפך של המוביל הארצי: במקום לשלוח מים מהכנרת למרכז ישראל, אנו מעבירים מי ים מותפלים מהים התיכון אל הכנרת, לאורך אותו מסלול אך בכיוון ההפוך", הסביר ליפשיץ ל-TPS-IL.
בניית הפרויקט החלה בשנת 2018, והוא נחנך בשנת 2022 בעלות של כ-900 מיליון ש"ח (269 מיליון דולר). כעת הוא הגיע לפעולה מלאה בעקבות החורף היבש ביותר במאה האחרונה.
"למרות שהפרויקט נחנך לפני כשנה וחצי, שאיבה מלאה החלה רק כעת בגלל הבצורת החמורה. החורף האחרון היה היבש ביותר ב-100 השנים האחרונות, והכנרת ירדה למה שאנו מכנים 'הקו האדום' – מפלס שאנו לא מוכנים לחצות", אמר ליפשיץ.
לפי רשות המים, המים המותפלים מוזרמים לכנרת דרך נחל צלמון בזרימה רציפה לאורך כל השנה, המשיבה לחיים גם אפיק נחל שהיה יבש בעבר. "בחודשי החורף הזרימה מוגברת, ולאחר מכן היא יורדת לכ-1,000 ליטר בשנייה", אמר ליפשיץ. הוא הוסיף שאם כמות המשקעים תהיה חריגה, השאיבה עשויה להיות מופחתת או מופסקת זמנית.
עד סוף אוקטובר או תחילת נובמבר, רשות המים צופה להזרים עד 5,000 מטרים מעוקבים של מים מותפלים בשעה, המסתכמים בעשרות מיליוני מטרים מעוקבים במהלך חודשי הסתיו והחורף. המים עוברים 100 עד 150 קילומטרים ממפעלי התפלה באשדוד, חדרה ואתרים נוספים בחוף.
"טכנולוגיית ההתפלה עצמה אינה חדשה; החדשנות טמונה בקונספט. אנו רואים בטבע לא רק ספק מים אלא גם צרכן מים. זהו גישה ייחודית: אספקת מים פעילה בחזרה לטבע ממתקני ההתפלה שלנו", אמר ליפשיץ.
הוא הדגיש כי המים המותפלים הם באיכות גבוהה יותר ממי האגם הטבעיים מבחינת מליחות ופרמטרים אחרים, ללא השפעה סביבתית שלילית צפויה.
"פרויקט זה תוכנן מתוך פרספקטיבה ארוכת טווח. אנו צופים ירידה בכמות המשקעים ברחבי המזרח התיכון, במיוחד בצפון ישראל. לכן חיוני לשמור על מפלס מים גבוה בכנרת כדי לשמר אותה כנכס טבעי וכמאגר לאומי אסטרטגי. מגזר המים של ישראל מתכנן עשורים קדימה; יש לנו כבר תוכנית אב המשתרעת עד שנת 2075", אמר ליפשיץ.
שאיבת מים מותפלים לאגמי מים מתוקים נעשתה לעיתים רחוקות עקב אתגרים אקולוגיים, טכניים וכלכליים משמעותיים. מערכות אקולוגיות של מים מתוקים עדינות, ואפילו מים מותפלים נקיים יכולים לשנות את המליחות, רמת ה-pH ומאזן החומרים המזינים, ולפגוע פוטנציאלית בדגים, צמחים ומיקרואורגניזמים. אספקת כמויות גדולות הנדרשות למרחקים ארוכים מורכבת טכנית, ודורשת צנרת, תחנות שאיבה ומערכות בקרת זרימה נרחבות. בנוסף לכך, הפקת מים מותפלים יקרה, מה שהופך את השימוש בהם למילוי אגמים לבלתי יעיל כלכלית בהשוואה לאספקת מי שתייה או חקלאות.
הזרם הטבעי הגדול ביותר לאגם מגיע מנהר הירדן העליון, שמקורותיו העיקריים הם נחלי החצבני, דן ובניאס, הנובעים בגליל העליון וברמת הגולן. נחלים אלו ניזונים מגשמים ומי תהום מקומיים. בקצה הדרומי של האגם, נהר הירדן ממשיך לכיוון ים המלח.
