כמעט שנתיים עברו מאז, ב-15.02.24. א', לוחם ביחידת הסיור של חטיבת הצנחנים, היה בעיצומו של התמרון בחאן יונס כאשר רימון הושלך לעבר מבנה בו שהה עם שאר הכוח. "שמענו פיצוץ אדיר והרבה אבק עלה לאוויר", הוא נזכר, "ניסיתי להגיע לרשת הקשר כדי לדווח על האירוע, ואז התחילו לטפל בי".
א' ושאר הפצועים פונו מהזירה ברכב משוריין, ומשם מסוק לקח אותם לבית החולים. באירוע נהרגו שני לוחמים, רס״ן רותם סהר הדר ז״ל, ורס״ן מעוז מורל ז״ל.
א' בבית החולים
באותה עת, נ', אחותו של א', הייתה תלמידת כיתה י"ב. לפתע, היא קיבלה את הבשורה שאחיה נפצע קשה ועובר ניתוח חירום: "כל המשפחה נסעה לבית החולים. נכנסתי לחדר וראיתי אותו על המיטה, מוקף ברופאים. זו הייתה סיטואציה כמעט סוריאליסטית, לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד, אתה מצפה לגרוע מכל, אבל מצד שני, יש גם תחושת הקלה".
א' וחבריו לצוות
לאחר ההתאוששות הראשונית, א' החל תהליך שיקום ארוך, שנמשך עד היום. אחותו הייתה שותפה למסע, וכשהגיע הזמן שלה להחליט על דרכה בצבא, היא בחרה להיות קצינת נפגעים, התנדבותית. "זה אפילו לא היה שאלה בשבילי", היא מעידה, "היה לי ברור מאוד שזה הכיוון שאליו אני הולכת, במיוחד אחרי הפציעה של א'".
"בעיניי, זו סוג של שליחות", היא מוסיפה, "אני יודעת איך זה להיות המשפחה של לוחם פצוע, ומאז חשוב לי להפוך את החוויה הקשה שעברנו למשהו שיכול לעזור לאחרים".
נ' בסיום הקורס
כשאחיה של נ' שמע על החלטתה, הדבר הראשון שעשה היה להתקשר לקצין הנפגעים שלו. "הייתה לנו מערכת יחסים קרובה", הוא משתף, "אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שהיא הציגה את עצמה בבית החולים ואמרה שתלווה אותי. אז העובדה שאחותי תמלא את התפקיד החשוב הזה ריגשה אותי. הייתי חייב לספר לה, וכמובן שזה חימם לה את הלב".
ואכן, נ' התגייסה לקורס קציני נפגעים בנובמבר האחרון וסיימה את ההכשרה לפני כחודשיים. היום היא מלווה נכי צה"ל בחיל המודיעין ובחיל הגנת הגבולות. "בשבילי, אין מעגל שלם משמעותי יותר מזה", היא משתפת, "אני רואה את האנשים שאני מלווה, ואני יודעת בדיוק מה הם עוברים, כי הייתי שם, רק שעכשיו אני יכולה לעזור להם".
נ' וא'
"אני מסתכל עליה מהצד ואני גאה בה מאוד", ממשיך א', "ברור לי שהיא תמלא את התפקיד הקריטי הזה על הצד הטוב ביותר, ותמיד תהיה שם למען הפצועים ומשפחותיהם".
