מאת פסקח בנסון • 25 בדצמבר 2025
ירושלים, 25 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — רוב האנשים אוהבים לחשוב שהם רוצים את האמת, אך חיי היומיום מציעים אחרת. מתוצאות בדיקות רפואיות שלא נפתחו ועד חשבונות השקעות שנשארו ללא בדיקה במהלך ירידה בשוק, אנשים לעיתים קרובות בוחרים לא לדעת. מחקר ישראלי-הולנדי חדש מציע כי אינסטינקט זה אינו קשור להכחשה או חוסר אחריות, אלא לניהול כאב רגשי.
המחקר, בראשות פרופ' יניב שבי מבית הספר למנהל עסקים ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ופרופ' מרסל זלנברג מבית הספר למדעי החברה וההתנהגות בטילבורג שבהולנד, טוען שהימנעות ממידע וחיפוש אקטיבי אחר מידע כואב אינם התנהגויות מנוגדות. במקום זאת, שתיהן נובעות מאותו תהליך רגשי: מאמץ לווסת מצוקה במצבים הנתפסים כאיום.
“ההחלטות שלנו לגבי מידע אינן פונקציונליות בלבד, אלא לעיתים קרובות רגשיות”, כתבו החוקרים. “אנשים מנווטים באופן מתמיד בין הרצון לדעת לבין האינסטינקט להגן על עצמם, ושוקלים איזו אופציה תכאב פחות – האמת הכואבת או אי-הוודאות”.
חלק ניכר מהמחקר הקיים בנושא מה שמכונה "בורות מכוונת" התמקד בהסברים מוסריים, והציע שאנשים נמנעים ממידע בעיקר כדי לברוח מאחריות או אשמה כלפי אחרים. המחקר החדש מציע הסבר רחב ואישי יותר. לדברי החוקרים, אנשים נמנעים ממידע לעיתים קרובות פשוט משום שהם מרגישים שאינם מסוגלים להתמודד עם ההשפעה הרגשית שלו ברגע נתון.
המחקר – שפורסם בכתב העת המדעי Current Opinion in Psychology – מבוסס על סקירה רחבה של מחקר אמפירי עדכני לצד מחקרים של המחברים עצמם בנושאי הימנעות ממידע וחיפוש מידע שאינו משרת מטרה מעשית. מתוך גוף עבודה זה, פיתחו החוקרים מסגרת פשוטה המבוססת על שתי שאלות: “האם אני יכול לשאת אי-וודאות?” ו”האם אני יכול לשאת את האמת?”
התשובות לשאלות אלו, לטענתם, קובעות אם אדם נמנע ממידע או מתעקש לדעת אותו. חשוב מכך, אותו אדם יכול לעבור בין שתי האסטרטגיות בהתאם לנסיבות וליכולת הרגשית. “התנהגויות אלו אינן מנוגדות”, כתבו החוקרים. “הן שני כלים שאנשים משתמשים בהם כדי לווסת רגשות ולמנוע עומס פסיכולוגי”.
המחקר מצביע על דוגמאות נפוצות: אנשים הדוחים בדיקת תוצאות רפואיות לפני חג, או משקיעים הנמנעים מבדיקת תיקי ההשקעות שלהם בתקופות של תנודתיות בשוק. “התנהגות זו אינה משקפת אדישות”, אמר שבי. “במקרים רבים, אנשים מתכוונים לחלוטין להתמודד עם המידע מאוחר יותר. הם בוחרים מתי להתמודד עם הנטל הרגשי”.
במקביל, החוקרים מזהים דפוס שנראה סותר, הנובע מאותו מנגנון רגשי. במצבים הנשלטים על ידי אי-וודאות, אנשים מחפשים לעיתים קרובות מידע שהם יודעים שיהיה כואב, גם כאשר הוא אינו מציע כל תועלת מעשית. צרכנים בודקים לעיתים קרובות את מחירי הפריטים שכבר רכשו כדי לראות אם שילמו יתר על המידה, למרות שהם יודעים שההחלטה אינה ניתנת לשינוי.
“במקרים אלו, אי-הוודאות עצמה הופכת למקור המצוקה הגדול יותר”, אמר זלנברג. “לדעת עשוי לכאוב, אבל לא לדעת עשוי לכאוב יותר”.
דפוס זה היה בולט במיוחד בישראל בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר, כאשר משפחות רבות חיפשו מידע חד-משמעי על גורל יקיריהן, גם כאשר הבינו שהחדשות עלולות להיות הרסניות. החוקרים מציינים כי אי-וודאות ממושכת יכולה ליצור מתח רגשי מתמשך, בעוד שידע כואב יכול לפעמים להביא תחושת סגירה.
“אנשים שוקלים באופן מתמיד איזה מחיר רגשי קל יותר לשאת”, כתבו. “האמת, או אי-הוודאות”.
המחקר בחן גם מצבים מוסריים, וציין שאנשים לעיתים מעדיפים לא לדעת כיצד פעולותיהם משפיעות על אחרים כדי להימנע מאשמה. עם זאת, כאשר הימנעות ממידע מסכנת נזק חמור, חוסר יכולת לשאת אי-וודאות עשוי במקום זאת לכפות על אנשים להתמודד עם אמיתות לא נוחות.
לממצאי המחקר יש יישומים מעשיים בתחומי הבריאות, מוסדות ציבור, עסקים ותקשורת דיגיטלית. בכך שהם מראים שהחלטות אנשים לחפש או להימנע ממידע מונעות על ידי התמודדות רגשית, ארגונים יכולים להתאים כיצד ומתי הם מוסרים מידע רגיש.
בתחום הבריאות, ניתן לשתף תוצאות בדיקות או אבחנות בתזמון ותמיכה המפחיתים עומס רגשי. ממשלות ושירותי חירום יכולים לבנות עדכונים במהלך משברים כדי לאזן בין דחיפות ליכולת אנשים להתמודד. עסקים יכולים להציג מידע פיננסי או מידע על מוצרים באופן שמכיר בתגובות הרגשיות של לקוחות, ופלטפורמות דיגיטליות יכולות לעצב התראות או פידי חדשות כדי למנוע לחץ מיותר.
“מה שחשוב הוא לא רק איזה מידע מועבר, אלא כיצד ומתי הוא מועבר”, אמר שבי.