כותרת: מחקר: מחסום ההגשה ולא השיפוט הוא המכשול העיקרי לנשים במדע
תקציר: מחקר מאוניברסיטת חיפה חושף כי נשים חוקרות בישראל נתקלות בקשיים בשלב הגשת בקשות למענקי מחקר, ולא בשלב השיפוט. הממצאים, המבוססים על נתונים ישראליים, מצביעים על פערים דומים ברמה הבינלאומית בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה (STEM).
תוכן:
מאת פסח בנסון • 11 בפברואר 2026
ירושלים, 11 בפברואר 2026 (TPS-IL) — מחקר שפורסם במקביל ליום האישה והילדה במדע מספק תמונה ברורה יותר של שוויון מגדרי במימון מחקרים והמחסומים האמיתיים, כך הודיעה היום (רביעי) אוניברסיטת חיפה.
בעוד שחוקרים גברים ונשים זוכים לשיעורי הצלחה דומים בתחרות על מענקים, החוקרים מצאו שהפער העיקרי מתרחש בשלב הגשת הבקשות ולא במהלך תהליך השיפוט. אף שהממצאים מבוססים על נתונים ישראליים, דפוסים דומים של פערים בשלב ההגשה ותת-ייצוג נצפים ברמה הבינלאומית במדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (STEM).
"המחקר מראה שברגע שנשים מגישות בקשות למענקים, יש להן כמעט אותה סיכוי הצלחה כמו לגברים", אמרה ד"ר אליזה פורמן-רבינוביץ' מאוניברסיטת חיפה, מחברת המחקר. "הפערים שמצאנו אינם תוצאה של אפליה במהלך שיפוט המענקים, אלא משקפים הבדלים במי שמגיש בפועל בקשות. הבנה זו קריטית – אם פחות נשים מגישות, הזדמנויות למימון, הכרה והשפעה במחקר נותרות לא שוויוניות".
הרחבת מאגר המגישים לא רק מקדמת שוויון, אלא גם מחזקת את האיכות הכוללת של הצעות המחקר, כך אמרו החוקרים.
מענקי מחקר הם בין המשאבים החשובים ביותר באקדמיה, המשפיעים ישירות על היכולת לבצע מחקר, לקדם קריירות ולהשיג הכרה מקצועית. "מענקים אינם רק עניין של מימון", אמרה פורמן-רבינוביץ'. "הם מסמנים יוקרה והשפעה. אם נשים משתתפות פחות בהגשת בקשות, אי-שוויון מבני מתחזק, גם אם נהלי השיפוט הוגנים".
צוות אוניברסיטת חיפה ביקש להבין האם נשים מתמודדות עם מחסומים בהערכת בקשות למימון, או שהפערים מתעוררים במקום אחר בתהליך. הם בחנו כמעט 5,000 בקשות שהוגשו לקרנות מחקר מרכזיות, כולל קרן המדע הישראלית (ISF), הקרן המדעית-בינלאומית ישראל-ארה"ב (BSF), הקרן הגרמנית-ישראלית למחקר ופיתוח מדעי (GIF), ומשרד המדע והטכנולוגיה.
המחקר הדגיש הבדלים ספציפיים לתחום בשיעורי ההגשה. בהנדסה, נשים מהוות 22 אחוז מהסגל האקדמי אך מגישות רק 13 אחוז מבקשות המענקים. במדעי הסביבה, נשים מהוות כ-42 אחוז מהסגל, אך תורמות רק 20 אחוז מהבקשות. לעומת זאת, במדעי החברה, הייצוג של נשים בקרב המגישות משקף את שיעורן בסגל, כ-44 אחוז.
דפוסים אלו מצביעים על כך שגורמים מבניים ותרבותיים, כגון תת-ייצוג, ציפיות עומס עבודה ונורמות ספציפיות לתחום, הם המניעים העיקריים לאי-שוויון. "באזורים בהם נשים תחת-מיוצגות, כמו חלק ממדעי הטבע המדויקים, דפוסי השתתפות והגשה משקפים ואף מעמיקים פערים קיימים", אמרה פורמן-רבינוביץ'. "בתחומים שוויוניים יותר, כמו מדעי החברה, פערים אלו כמעט ואינם קיימים".
המחקר מדגים גם כי ההבדלים בשיעורי ההצלחה זניחים לאחר הגשת הבקשות. חוקרות וחוקרים מקבלים מימון ברמות דומות ביחס לסכומים שהם מבקשים, מה שמאשר שתהליכי ההערכה והבחירה עצמם ניטרליים מבחינה מגדרית ברובם.
על ידי זיהוי צוואר הבקבוק האמיתי – שלב ההגשה – המחקר מצביע על פתרונות מעשיים: עידוד נשים להגיש בקשות למימון בתחומים בהם הן תחת-מיוצגות.
"הכרה במקום שבו הפערים מתעוררים בפועל היא הצעד הראשון להבטחת הזדמנויות שוות לכל החוקרים", אמרה פורמן-רבינוביץ'. "מדיניות ותוכניות יכולות כעת להתמקד בתמיכה בחוקרות שינקטו את הצעד הראשון והקריטי של הגשת בקשותיהן, וזה המקום שבו המערכת עצמה מתחילה להעדיף השתתפות על פני הדרת".