מחקר פורץ דרך מצביע על תגובה חיסונית כמניע להזדקנות מואצת

מחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים חושף כי התגובה החיסונית, ולא נזק לדנ"א, היא הגורם המרכזי להזדקנות מואצת במצבים כמו אטקסיה-טלנגיאקטזיה.

מאת פֶּסַח בנסון ועומר נובוסלסקי • 16 באפריל 2026

ירושלים, 16 באפריל 2026 (TPS-IL) – מדענים חשפו מנגנון מפתיע מאחורי כמה מהצורות החמורות ביותר של הזדקנות מואצת, והראו כי התגובה החיסונית של הגוף עצמו – ולא הנזק ל-DNA עצמו – עשויה להיות מניע מרכזי להתנוונות רקמות, תגלית שיכולה לפתוח נתיבים טיפוליים חדשים.

המחקר, בהובלת מדענים מהאוניברסיטה העברית ופורסם בכתב העת Genes & Development, מתמקד במצבים גנטיים נדירים כמו אטקסיה-טלנגיאקטזיה ותסמונת בלום. הפרעות אלו פוגעות ביכולת הגוף לתקן נזקי DNA יומיומיים, מה שמוביל להזדקנות מוקדמת, ירידה נוירולוגית וסיכון מוגבר לסרטן.

במשך עשרות שנים, מדענים ייחסו התנוונות זו בעיקר להצטברות של DNA שלא תוקן. המחקר החדש משנה את התפיסה הזו, ומדגיש את תפקידה של תגובה חיסונית כרונית המופעלת על ידי שברי DNA שדולפים לתאים.

"בעוד שידוע כי גם נזקי DNA שלא תוקנו וגם תגובה דלקתית מולדת תורמים לפתוֹלוֹגיה בתסמונות קשורות, מוטציות ב-DNA ומוות תאי תפסו את הבמה המרכזית היסטורית. גילינו שהתרומה היחסית של התגובה החיסונית המופעלת גדולה בהרבה מהמשוער במקור," אמרו פרופ' איתמר הראל וד"ר מרבה ברגמן ל"שירות העיתונות של ישראל". הראל וברגמן היו המובילים המשותפים של המחקר.

"כאשר תיקון ה-DNA נכשל, שברי DNA דולפים לציטוֹזול של התא," אמרו. "חיישן המערכת החיסונית, cGAS, מזהה בטעות שברים אלו כזיהום ויראלי ומפעיל תגובה דלקתית כרונית ו'סטרילית'. תגובה זו, שמטרתה להגן מפני זיהום, במקום זאת מזינה נזקי רקמות מתמשכים," הסבירו.

כדי לבדוק אם ניתן לשנות את הנתיב הזה, החוקרים השתמשו במודל של חולייתן המזדקן במהירות, הידוע כדג הקילפיש. במקום לתקן את הפגמים הגנטיים הבסיסיים, הם הפחיתו את פעילות cGAS.

"לא היינו משוכנעים בעצמנו עד שראינו את הנתונים," אמרו הראל וברגמן ל-TPS-IL. "ה'ראיה החותכת' הייתה היכולת שלנו להפוך את הסימפטומים מבלי לתקן למעשה את המוטציות הגנטיות הבסיסיות."

למרות נזקי DNA מתמשכים, בעלי החיים הראו הפחתה בדלקת עצבית, שיפור בשלמות הרקמות ויכולת רבייה משוחזרת.

"זה הוכיח שהגוף יכול למעשה לסבול כמות מפתיעה של נזקי DNA אם נמנע מהמערכת החיסונית להגיב יתר על המידה," אמרו הראל וברגמן.

המחקר זיהה גם תפקיד שני ל-cGAS: מעבר לזיהוי שברי DNA, הוא יכול להיכנס לגרעין ולהפריע לתיקון ה-DNA, מה שמחמיר את הלחץ התאי. פעילות כפולה זו מסייעת להסביר כיצד הנתיב מאיץ את ההתנוונות לאחר הפעלתו.

המדענים הדגישו כי cGAS חיוני להגנה אנטי-ויראלית, מה שהופך כל גישה טיפולית לעניין של איזון ולא דיכוי.

"זהו איזון קריטי," אמרו. "אנחנו לא מציעים 'כיבוי' מוחלט של המערכת החיסונית. במקום זאת, אנו מדמיינים 'מודולציה מדויקת'."

היישומים הפוטנציאליים המיידיים ביותר טמונים בהפרעות נדירות של תיקון DNA, שם מיקוד נתיב ה-cGAS יכול להציע נתיב טיפולי חדש. כפי שהחוקרים אמרו ל-TPS-IL, "זה יכול להוביל לזיהוי של cGAS והאותות הבאים שלו כיעדי תרופות לשיפור הפנוטיפים של הפרעות תיקון DNA."

מעבר לטיפול, הממצאים עשויים גם לסייע בשיפור ניטור מחלות. מדידת פעילות בנתיב ה-cGAS יכולה לספק סמן ביולוגי למעקב אחר התקדמות ותגובה לטיפול. באופן רחב יותר, העבודה מצביעה על אסטרטגיות "גרוֹפּרוֹטקציה" מתפתחות – התערבויות שמטרתן להפחית נזקי רקמות המונעים מדלקת במגוון מצבים הקשורים לגיל.

בעוד שהממצאים עדיין בשלב מוקדם ומבוססים במידה רבה על מודלים של בעלי חיים, הם מרמזים על עיקרון ביולוגי רחב יותר: הירידה הקשורה לגיל עשויה להיות מונעת לא רק על ידי נזק מצטבר, אלא על ידי האופן שבו הגוף מגיב אליו.

במבט קדימה, הצוות מתכנן לפרק עוד יותר את תפקידיו הנפרדים של cGAS בחסינות ובתיקון DNA על מנת לזהות דרכים בטוחות יותר לכוונון הנתיב.