ירושלים, 19 במאי 2026 (TPS-IL) – צברי חלבון, שנחשבו במשך זמן רב לסימן היכר של מחלות ניווניות כמו מחלת הנטינגטון, עשויים למעשה לייצג מערכת הגנה מובנית המסייעת לתאי המוח לשרוד עקה ועלולים לפתוח נתיבים חדשים לטיפולים עתידיים, כך אמרו מדענים ישראלים.
חוקרים באוניברסיטה העברית בירושלים מאתגרים הנחות מדעיות בנות עשרות שנים, לפיהן מבנים אלו, הידועים כגופי הכללה (inclusion bodies), הם בעיקר תוצרי לוואי רעילים האחראים להרג נוירונים.
המדענים התמקדו במחלת הנטינגטון, הפרעה תורשתית ניוונית הנגרמת ממוטציה גנטית המובילה לפירוק הדרגתי של תאי עצב במוח. המחלה משפיעה על תנועה, קוגניציה והתנהגות, וכיום אין לה מרפא. הטיפול מתמקד בניהול תסמינים ושיפור איכות החיים.
החוקר הראשי, פרופ' ערן משורר, אמר ל"שירות העיתונות של ישראל" כי צברי החלבון עשויים לתפקד כמערכת "הסגר" ביולוגית, המבודדת חלבונים מזיקים לפני שהם מספיקים לפגוע בשאר התא.
"התפיסה הרווחת בתחום הייתה שאנו צריכים להילחם באותם צברי חלבון," אמר משורר ל-TPS-IL. "ההנחה הייתה שאם נצליח לחסל אותם, נוכל להילחם במחלה עצמה. אבל הראינו שהם למעשה מגנים על התאים מפני מוות, לפחות בטווח הקצר."
הממצאים עשויים להיות בעלי השלכות לפיתוח תרופות עתידי.
טיפולים ניסיוניים רבים במחלות ניווניות התמקדו בהסרת צברי חלבון מהמוח. אך משורר אומר שאם מבנים אלו מגנים למעשה, חיסולם עלול להפריע למנגנוני ההגנה של המוח עצמו.
במשך שנים, צברי חלבון נראים לעין במחלת הנטינגטון והפרעות דומות כמו אלצהיימר ופרקינסון, נתפסו באופן נרחב כעדות לקריסה תאית ורעילות.
כדי לחקור את תפקידם של צברי החלבון, תלמיד המחקר של משורר, ולאא עוואיס, פיתח מודל תאי אנושי באמצעות תאי גזע שמקורם בחולים. המערכת אפשרה לה לגדל נוירונים "אחיות" זהים גנטית זה לצד זה, כאשר תאים מסוימים פיתחו צברי חלבון בעוד אחרים לא.
לאחר מכן, החוקרים חשפו את התאים לתנאי עקה שנועדו לדמות את הלחצים הקשורים למחלות ניווניות. התוצאות הראו הבדל חד בהישרדות.
נוירונים שלא פיתחו את צברי החלבון מתו בשיעורים גבוהים משמעותית, בעוד תאים המכילים את הצברים הוכיחו עמידות רבה יותר תחת עקה.
לדברי משורר, הממצאים מצביעים על כך שהצברים עשויים לסייע בהגנה על נוירונים על ידי לכידת חלבונים פגומים ומקופלים באופן שגוי בתוך מבנים מוגבלים, ובכך למנוע את התפשטותם בתא.
החוקרים זיהו גם חלבון בשם ATF3 כרגולטור מרכזי בתהליך.
כאשר ATF3 הוסר, תאים איבדו את יכולתם ליצור את הצברים המגנים והפכו פגיעים הרבה יותר לעקה. המחקר מצא ש-ATF3 מפעיל ישירות גנים הקשורים ל"תגובת החלבון הלא-מקופל" של התא, מערכת תיקון טבעית המופעלת כאשר חלבונים ניזוקים או הופכים בלתי יציבים.
הממצאים עשויים לשנות באופן משמעותי את האופן שבו מטפלים במחלות ניווניות. במקום לנסות לחסל צברי חלבון, טיפולים עתידיים עשויים במקום זאת לשאוף לחזק או לכוונן את מערכות ההגנה הטבעיות של המוח, כולל איתות ATF3 ומסלולי תגובת עקה.
יתר על כן, על ידי התמקדות בחיזוק מנגנוני הישרדות נוירונליים במקום פשוט להסיר אגרגטים, המחקר עשוי גם לעצב מחדש פיתוח תרופות, מחקר סמנים ביולוגיים ואסטרטגיות טיפול במגוון הפרעות כמו הנטינגטון, אלצהיימר ופרקינסון.
משורר אמר כי, באמצעות שיתוף פעולה עם ענקית התרופות TEVA, הוא מקווה לפתח את הפוטנציאל הטיפולי של ATF3.
"טיפולים עתידיים, למרות שייקח שנים להגיע לשם, עשויים להתמקד בחיזוק מסלולים כמו ATF3 המסייעים לתאים להתמודד עם עקה ולשמור על הישרדות," אמר.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי המוערך Cell Death & Differentiation.
