ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וכמו בשנים קודמות, אני מניח תפילין לזכר אחד מגיבורינו שנפלו למען תחייתנו וחירותנו. גם השנה, נפגשתי עם השליח של הרבי,

בכל פעם, עבור לוחם אחר, עבור בן יקר, עבור גיבור ישראל. כל שנה, סיפור אחר. לב אחר. עולם שלם. השנה, זכיתי להניח תפילין לגיבור שלנו שון כרמלי, זכרו לברכה. שון, לוחם בודד שבא מארצות הברית להגן על מדינת ישראל, בחר לקשור את גורלו בגורל עמנו. מתוך אמונה עמוקה, מתוך שליחות. הוא נפל בקרב בעזה – אך רוחו ממשיכה לחיות בנו, בליבה של האומה. כשאני מניח את תפיליניו, אני חש את הקשר העמוק בין הדורות. בין מסורת בת אלפי שנים לגבורה של ימינו. בין תפילה שקטה למעשה הקרבה שאין דומה לו. ברגע זה, כשהרצועות כרוכות על היד והלב, אני מציע תפילה שקטה לזכרו, לזכר כל הנופלים שלנו, ולעתיד עמנו בארץ הזו. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יהי זכרם של הנופלים ברוך וישתמר בליבנו לעד. צילום: מעיין טואל, לע"מ