ירושלים, 28 באפריל 2026 (TPS-IL) — הליכה של ארבעה קילומטרים בין הגבעות המתגלגלות מעל הכנרת מובילה לקברו של נבי שועייב, האתר הקדוש ביותר באמונה הדרוזית ויעד עלייה לרגל שנתי מרכזי עבור קהילות דרוזיות בישראל וברחבי האזור.
השביל עובר בשדות שכבר הופכים לזהובים בשיא האביב. האירוע הוא עליית הרגל לנבי שועייב, חג דתי דרוזי מרכזי. אך עבור רבים מהעולים לרגל, המשמעות הרוחנית של החג בן חמשת הימים בלתי ניתנת להפרדה מדאגה גוברת מפיתוחים ממש מעבר לגבול בדרום סוריה.
“אין אדם אחד בקהילה שלא עוקב אחר מה שקורה. מה שקורה שם משפיע על כל בית כאן,” אמר צאדק עזאם לשירות העיתונות של ישראל בכניסה לקבר. עזאם הוא מהכפר הדרוזי אבו סנן בגליל.
צאדק תיאר מצב קשה בסוריה מאז עליית ממשלתו של אחמד אל-שראע, הנתמך על ידי טורקיה. ביולי 2025, כוחות הממשלה תקפו קהילות דרוזיות בדרום סוריה, טבחו כ-5,000 איש והשמידו 36 כפרים. הערכות מצביעות על כך שכ-187,000 סורים, רובם דרוזים, נותרו עקורים. ישנם גם דיווחים עקביים על חטיפות ואלימות מינית נגד הדרוזים.
“זה היה כמו ה-7 באוקטובר בסטרואידים,” אמר צאדק במרירות, בהתייחסו למתקפת חמאס על דרום ישראל ב-2023. “רק תחליף את משטר אסד במשטר ג'ולאני [אל-שראע].”
קבר שועייב בגליל, הידוע גם כדמות המקראית יתרו, ב-27 באפריל 2026. צילום: איתן אלחדז-ברק/TPS-IL
מבקר דרוזי נוסף, צפאדי, גם הוא מאבו סנן, סיפר ל-TPS-IL כי משפחתו המורחבת עדיין מתגוררת בעיר סווידא, המאוכלסת בעיקר בדרוזים, בדרום סוריה.
“הדרוזים הם כמו מגש כסף,” אמר. “אם תפגע בנקודה אחת על המגש, כל המגש ירעד וישמיע קול. ככה אנחנו. מכה על דרוזי בסוריה מטלטלת את ליבו של דרוזי בישראל.”
הקהילה הדרוזית בישראל, המונה 152,000 נפש, קוראת לממשלה לנקוט בצעדים חזקים יותר להגנה על בני דתם בדרום סוריה. כ-40,000 דרוזים חיים במחוזות הדרומיים של סוריה, קוניטרה, דרעא וסווידא, תחת הגנה ישראלית. נתניהו קרא לדמויטריזציה של דרום סוריה.
בעוד שצאדק הדגיש שישראל צריכה להימנע ממעורבות קרקעית, הוא אמר שיש ציפייה בקרב מנהיגים דרוזים לסיוע הומניטרי מורחב ותמיכה אווירית ותותחית.
“אנחנו לא רוצים שחיילים ישראלים ימותו שם,” הסביר צאדק.
דרוזים ישראלים נעים באזורי תפילה ייעודיים בקבר שועייב, הידוע גם כדמות המקראית יתרו, ב-27 באפריל 2026 במהלך חג נבי שועייב בן חמשת הימים. צילום: איתן אלחדז-ברק/TPS-IL
הקשרים ההדוקים המורגשים חוצי גבולות בין הקהילות הדרוזיות נובעים ממסורת דתית והיסטורית ייחודית המתחילה לפני מאות שנים.
הדרוזים מייחסים את מוצאם לדמות המקראית יתרו, לה הם קוראים שועייב. על פי המסורת הדרוזית, אתר קבורתו זוהה בעקבות חלום המיוחס לצלאח א-דין. בתוך המתחם נמצא אהל הקבר המקושר באופן מסורתי לנבי שועייב, מכוסה בבד ירוק. עולי רגל משתתפים בטקסי תפילה ונעים באזורי תפילה ייעודיים, כולל גומחה הנחשבת לפי המסורת לסימן של טביעת רגל הקשורה לשועייב.
הדרוזים המתגוררים בגליל ובהר הכרמל עמדו לצד היהודים ב-1948 במהלך מלחמת העצמאות של ישראל, ובחרו להיות חלק מהחברה הישראלית והתבססו בכל תחומי החיים הציבוריים. כאשר ישראל כבשה את רמת הגולן במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967, הדרוזים ברמת הגולן סירבו להצעות אזרחות ישראליות, מתוך אמונה שסוריה תכבוש מחדש את הרמה. אך הגישות השתנו מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011.
בישראל, הדרוזים משרתים בתפקידים בכירים בחיים הציבוריים והצבאיים, והקשר בין חיילים יהודים ודרוזים מכונה “ברית דמים”.
