ועדת העבודה והרווחה דנה בטיפול צה"ל באנשים עם אתגרים נפשיים. הדיון התמקד בשני תחומים עיקריים: ראשית, הטיפול של צה"ל במתגייסים פוטנציאליים עם אתגרים נפשיים, ושנית, הקפאת שירות המילואים האוטומטית לחיילים המוכרים כסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר, פתחה את הדיון באומרה: "אנו נמצאים בתקופה מורכבת, בה ברור כי צה"ל חייב לנצל את כלל משאבי האנוש העומדים לרשותו ולפעול בתבונה בנוגע לגיוס או שחרור חיילים. יחד עם זאת, אני מקבלת פניות המצביעות על התנהלות בעייתית בשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד – מתגייסים פוטנציאליים, המתמודדים עם קשיים נפשיים, חלקם מוכרים כבר מהביטוח הלאומי, הנאלצים לעבור תהליכי בירוקרטיה ועינויים רבים בתהליכי הגיוס והשיבוץ. לעיתים מגויסים למרות שברור לכל כי אינם מתאימים, ומוצאים עצמם בבית הסוהר הצבאי או מסווגים כעריקים או משתמטים, תהליך הפוגע בהם ומוביל גם לבזבוז משאבים צבאיים גדול ולא הכרחי. מצד שני, פניות מגיעות מאנשי מילואים מנוסים ונחושים, הרוצים להמשיך לשרת במילואים, אך שירותם הוקפא בשל הכרתם כסובלים מ-PTSD, למרות שאף אחד לא קבע כי אינם כשירים לשרת, או כי הם מסכנים את עצמם או אחרים. מצב כזה לא רק פוגע בכוח האדם של הצבא, אלא עלול גם למנוע מחיילים המתמודדים עם קשיים רגשיים לפנות לטיפול בעתיד, מחשש שלא יוכלו להמשיך לשרת. השילוב של שני נושאים אלו יוצר תחושה כי חלק מהדברים נעשים אולי 'אוטומטית', וכי נדרשים שינויים או שיפורים, כל זאת במטרה לסייע לצה"ל למלא את משימתו היחידה והמרכזית – להגן על מדינת ישראל ואזרחיה, ואם אפשר, לצד זאת, להמשיך ולהוות גוף מאחד המוביל לשוויון חברתי, העצמה ושילוב בחברה".
אלוף-משנה אמיר ואדמני, ראש חטיבת תכנון באגף כוח האדם וראש פרט באכ"א, אמר בנוגע לטיפול במתגייסים פוטנציאליים עם אתגרים נפשיים: "מטרת צה"ל היא, כמובן, לגייס כמה שיותר אנשים ולעשות זאת בחכמה וברגישות הנדרשת לאוכלוסיות שונות. אנו מקבלים נתונים מהביטוח הלאומי וממשרד הבריאות, ואנו מאפשרים למתגייסים להעלות או להציג מסמכים ומידע רלוונטי בעצמם. בשנים האחרונות הרחבנו משמעותית את נוכחותם של קציני בריאות הנפש ביחידות ובמשרדי הגיוס, על מנת לתת מענה ולצמצם זמני המתנה למועמדים לגיוס, וכן לחיילים בשירות פעיל, קבע ומילואים. נושאים אלו מועברים לבחינה מקצועית, והם קובעים, על בסיס הערכה רפואית, האם אדם כשיר לגיוס או לא. הדברים מסודרים מאוד. אם יש מקרים חריגים, נשמח לקבל את פרטיהם על מנת לבדוק ולספק מענה". בנוגע להקפאת שירות המילואים, הסביר: "איננו מונעים מאנשים לבצע שירות מילואים. כל מי שיש לו מעל 30% נכות נכנס להקפאה, מתוך הבנה שמדובר באחוזי נכות משמעותיים וכי נדרשת בדיקה. רבים מהחיילים ש'הוקפאו' עוברים את הבדיקות הנדרשות וחוזרים לשירות בתוך תקופה קצרה".
מספר חיילי מילואים שהשתתפו בדיון תיארו קשיים רגשיים הנובעים מהקפאת שירותם, וכן את אופן ההודעה – באמצעות SMS. עמית מעוז, נכה צה"ל, סיפר: "נפצעתי קשה בלבנון לפני כמעט 20 שנה, והדבר החשוב ביותר עבורי היה לחזור לחבריי, למי שהייתי לפני כן. זה קרה אחרי 3 חודשים. חזרתי לצבא, עברתי קורס קצינים, ועד היום אני משרת במילואים למרות כל הקשיים. אני עובד במשרה מלאה, ובמקביל מנהל עמותה, חי חיים מלאים עם PTSD. אני חורג מ-400 ימי מילואים במלחמה הזו, אז אני מנסה להבין איך אחרי 20 שנה, אתם זוכרים להודיע לי בערב יום הזיכרון דרך SMS שאני כבר לא יכול לשרת? חזרתי אחרי שאנשים איתם שירתתי נלחמו עבורי. אנחנו נכים, אבל אנחנו לא מתנדבים. אנחנו לוחמים שמגיעים כשצריך, מוכנים ורוצים להילחם. המפקדים שלנו מוכנים לקבל אותנו, ואין שום סיבה בעולם שלא נשרת".
אביחי לוי, חייל שנפגע בטראומה קרבית: "מדינת ישראל נכשלה בשיקום חיילים שנפגעו בטראומה קרבית, אבל אנחנו לא באים להתחנן לצדקה. השלמתי 370 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. בעזה ובלבנון אני ישן טוב יותר מאשר בבית. שם אני יכול לדבר עם חיילים אחרים בעיניים, בלי לדבר, כי הם יודעים מה עברתי. אז איך אתם לוקחים לי את הטיפול הזה? הגשתי בקשה לחזור לפני חודשיים. החברים שלי עכשיו בלבנון. הגוף שלי מגרד כל לילה, ואני רוצה להיות שם איתם".
פרופ' אייל פרויכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, ציין: "30% נכות הם אינדיקציה לפגיעה תפקודית משמעותית. יש כאלה שיכולים לשרת, וזה אף יכול להציל אותם, אך ההחלטה הגורפת להקפיא שירות באופן אוטומטי נעשית לטובת הנכים והמתמודדים, לא נגדם, כי בעבר גויסו אנשים שלא היה צריך לגייסם. יש כאלה, אשר במפגש עם טראומה בשטח, עלולים להקפיא ולהוות סכנה לעצמם ולצוות, או שחשיפה חוזרת לטראומה עלולה להחמיר את מצבם, ולכן נכון לבחון את הדברים".
שמיר בניטה, פורום נפגעי הלם קרב: "אנחנו מנסים לחזור לחיים כל יום, כל הזמן. הצבא גם הוא חלק מהשיקום שלנו. הוא שלח אותנו לקרב, והוא גם אחראי. אני עומד מאחורי ההחלטה להפעיל את ההקפאה ולהחזיר אנשים. אני חזרתי, ואני מכיר הרבה שחזרו. זה צעד נכון ומבורך, אך חייב להיות משולב עם ידיעה כיצד לדבר עם אנשים. אתם מסבירים כאן הכל בצורה לוגית וכנה, אך הנגדים והמפקדים שלכם בשטח הם בני 19, שלחלקם חסר ניסיון חיים, השכלה ורגישות לדבר עם חיילים נכים ונפגעי הלם קרב, והם מתייחסים אלינו בושה".
רבקה לאון זדה, מהסתדרות העובדים הסוציאליים, אמרה בנוגע למתגייסים פוטנציאליים: "אנו מודעים למספר לא מבוטל של מקרים בשטח של צעירים וצעירות עם אבחנה רפואית ברורה של מחלה נפשית או חרדה קשה, כאשר ברור מאוד לאנשי מקצוע כי מקומם אינו בצה"ל, אך לעיתים, גם לאחר תהליך ארוך, הם אינם מקבלים פטור נפשי. הם מגויסים, לעיתים משתחררים זמן קצר לאחר מכן, לעיתים מוצאים עצמם בכלא בשל אי-התאמה. הם נדרשים להמציא אישורים נוספים ועוד. אני מבינה שצה"ל הוא ארגון גדול ויש לו צרכים מערכתיים, אך תהליך זה גורם נזק פסיכולוגי לצעירים אלו".
בסיום הדיון, ביקשה יו"ר הוועדה, ח"כ וולדיגר, כי הצבא יבחן מחדש את הנהלים בנוגע לטיפול במתגייסים פוטנציאליים עם אתגרים נפשיים, וכן בחיילי מילואים, תוך שימת דגש על אופן ההודעה והסבר על הקפאת השירות והשלכותיה.
