ירושלים, 16 במרץ 2026 (TPS-IL) – ארכיאולוגים שחפרו באתר העתיק של נסנה במדבר הנגב בישראל חשפו שרידים של כנסייה בת 1,400 שנה, שפסיפסים מורכבים ומבנים סמוכים לה מעידים כי היישוב שימש בעבר מרכז חשוב לעולי רגל נוצרים בדרכם להר סיני.
הממצא באתר נצנה הלאומי, בראשות חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מספק עדות חדשה לכך שהיישוב המדברי מילא תפקיד מרכזי ברשתות העלייה לרגל הבינלאומיות שחיברו את ארץ הקודש עם חצי האי סיני בתקופות הביזנטית והאסלאמית המוקדמת.
"הצלחנו לחשוף, בסיוע טכנולוגיה מודרנית ודיגיטציה, את מיקומה של הכנסייה ואת רצפת הפסיפס שלה", אמרה פרופ' יאנה צ'חנובץ מאוניברסיטת בן-גוריון לשירות העיתונות של ישראל. "הפסיפס הוא הדבר היחיד ששרד מהכנסייה. השאר כוסה בבטון כאשר השלטון העות'מאני השתמש באתר כמרכז לוגיסטי במהלך מלחמת העולם הראשונה".
רצפת הפסיפס שנחשפה לאחרונה כוללת דגמים גיאומטריים צבעוניים, עיטורים פרחוניים ומדליונים דקורטיביים שנוצרו מאבנים קטנות המסודרות בדוגמאות מורכבות. לדברי צוות המחקר, רמת האומנות מעידה כי המבנה השתייך למתחם דתי עשיר ששירת ככל הנראה גם את התושבים המקומיים וגם את הנוסעים שעברו במדבר.
לדברי צ'חנובץ, החפירות חשפו גם מתחם אירוח גדול בסמוך לכנסייה, הכולל פונדק ובית מרחץ עם אמבטיות מצופות שיש. מבנים אלו מצביעים על שירותים מאורגנים למבקרים שהגיעו ליישוב, אמרה.
"אנו חוקרים את אתר נסנה כאתר מרכזי לעלייה לרגל נוצרית עתיקה", אמרה צ'חנובץ. "הוא שימש מרכז לעולי רגל, הנקודה האחרונה בתוך ארץ הקודש לפני תחילת דרך המדבר למנזר סנטה קתרינה בסיני, והוא שגשג במאות ה-6 וה-7 לספירה".
האתר שוכן לאורך הדרך הראשית המחברת את ארץ הקודש עם מנזר סנטה קתרינה, אחד מיעדי העלייה לרגל הנוצריים החשובים ביותר באזור, למרגלות מה שמזוהה באופן מסורתי כהר סיני, האתר הנערץ במסורת המקראית כמקום ההתגלות האלוהית.
הממצאים החדשים מרחיבים את התגליות הקודמות מהאתר, כולל מגילות נסנה, אוסף של מסמכים עתיקים שנמצאו שם לפני כמאה שנה.
צ'חנובץ אמרה כי שילוב הטקסטים ההיסטוריים עם השרידים הארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה מסייע לחוקרים לשחזר כיצד אנשים חיו ונסעו בנגב לפני יותר מאלף שנה. גרפיטי עתיק שנמצא בנסנה מעיד כי נוסעים הגיעו ליישוב מאזורים מרוחקים, כולל גאורגיה וארמניה, אמרה צ'חנובץ.
בין הממצאים המשמעותיים ביותר מעונת החפירות האחרונה הייתה כתובת יוונית משובצת בכנסייה, המתארכת את בניית המבנה לתחילת המאה השביעית. לדברי החוקרים, תקופה זו תואמת את שיא הפעילות ביישוב, לפני שינויים פוליטיים וכלכליים ששינו את תפקיד האזור כמרכז עלייה לרגל, אשר דעך תחת השלטון המוסלמי.